מה חידשת? (הבריחה המסורתית מאתגר שלא רוצים להתמודד אתו)

 שלחתי את זה גם כתגובה למאמרך למקור ראשון, ואז ראיתי את הבלוג והחלטתי לשלוח לך את זה גם ישירות כאן:

שלום רב ליאיר כספי. קראתי בעיון את רשימתך "שומר מצוות כמשתמט מין התורה" (כפי שהכותרת בבלוג שלך קוראת למאמר שמופיע במוסף "שבת הגדול" ואותו קראתי), ועם כל ההבנה וההזדהות עם משפטים רבים ממה שכתבת שם, משהו כללי עולה מן הרשימה שבעיני נותן טעם לפגם בכל המאמר. בשורה התחתונה, נראה שאתה מעמיד כאילו יש לכאורה סתירה בין קיום מצוות על פי השולחן ערוך (או כל קודקס מקובל שהוא לא בן זמננו) לבין מה שאתה קורא "דרישת השם".

ובכן, אתה אכן יכול לבוא בטענות חזקות מאוד לגבי כל מי שמקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה, אבל את אותה טענה אתה יכול להעמיד בפני כל אדם שנותן לחייו לזרום ללא מודעות רבה לרובד המטאפיסי של חייו, ובכל זאת, אני חושב שהיושר האינטלקטואלי יחייב אותך להסכים שאפילו מי שנמצא ברמה הנמוכה הזאת, יש לו סיכוי לא רע להתקדם ממנה, אם הוא חי באווירה של מה שאתה קורא קצת בזלזול "שמירת מצוות" שדורשת ואפילו מספקת הזדמנויות מתאימות לחשבון נפש ולהתעוררות רוחנית.

בכל מקרה, אני רוצה לדון בתורף טענתך שמי שחושב ש"שמירת מצוות" במובן הטכני שלה היא עיקר חובותיו של האדם לבוראו בעת הזאת (או בכל עת אחרת) הוא בעצם משתמט קשה מאוד מן המצוות. ולהגיד דבר פשוט: מה חידשת? הרי זה מה שכל גדולי ישראל לאורך כל הדורות לימדונו, אמרו זאת במפורש, תבעו זאת מתלמידיהם והעבירו לכל מי שרק רצה לשמוע. כנ"ל כמובן רבים וחשובים בדורות האחרונים, ואני מניח שאני לא מחדש לך את לגבי מפעלו של הרב קוק שידע להכיל את כל התהפוכות של המודרנה של הדורות וכמובן את המהלך המופלא של שיבת ציון, ולהראות לנו איך הכול משתלב נפלא בחזון המשיחי של עולם מתפתח ומתעלה שהוא אולי החידוש הכי גדול שהביאה היהדות לעולם, והכול יושב נפלא על המקורות היהודים ועל התפתחות התורה שבע"פ לאורך השנים, כולל הדורות האחרונים. כל זה תוך כדי דרישה ליושר פנימי ולמה שאתה קורא "עמידה בפני הבורא" כפי שניתן לראות מכל פיסקה שהוא כתב בימי חייו. אז כמובן שיש ביהדות הקרויה דתית זרמים שנתקעו מחשבתית ב100 שנים האחרונות ולא ידעו להתמודד עם התהליכים אבל כפי שאתה יודע מצד אחד ה"גרעין הקשה" שם הוא לא בן שיח בכלל לדיון אינטלקטואלי ויש להניח שלא אליו כיוונת דבריך, ומי שכן פתוח להקשיב "שם" גם זה ידוע לך שהוא עובר תהליכים סוציולוגיים ואידיאולוגיים משמעותיים ביחס שלו לשיבת ציון ולמודרנה, כך שגם הוא לא עומד במקום, ומנסה לעמוד בפני המציאות ובפני השם בצורה רצינית אולי לא פחות ממך.

אבל לטעמי החולשה הגדולה של המאמר שלך, הוא שאתה לוקה באותו מום שאתה מעמיס על אותם הפונים אליך בשאלות בירור לגבי "שמירת המצוות" שלך. אתה טוען שזאת גישה מתנשאת שטוענת שרק מי שמחייב את עצמו (כמו השואלים) לסט המצוות המקובל (שאתה בכוונה מתאר בצורה טכנית ורדודה מאוד), הוא אדם שראוי ללמוד ממנו, ואתה עונה לגישה הזאת בהתנשאות רצינית ביותר מצידך, על זה שהגישה שלהם היא צמצום מזעזע, ואילו הגישה שלך היא הנכונה ואתה הוא התותח יחיד הסגולה שיודע ללכת בדרך הזאת. אני בהחלט מסכים איתך שפעמים רבות אנשים שואלים את השאלה רק כדי להכניס אותך למגירה המתאימה, אבל עצרת לרגע לחשוב, לפני שכתבת את המאמר (שלפחות בעיני קצת נגוע בנרקיסיזם) שאולי יש כאן שאלה תיאולוגית ופילוסופית לגיטימית? הרי שאלת המחויבות לתורה שבע"פ (שהשאלה לגבי קיום המצוות היא רק ניסוח פחות מוצלח ולא כ"כ מדויק שלה) היא שאלה מאוד לגיטימית לגבי אדם דתי. זה לא אומר לא להקשיב ולא לקבל דברי טעם ממי שאומר אותם, אבל היא אומרת

אמנם תמיד אני צריך להפעיל את החשיבה שלי ואת מנגנוני הסינון שלי לפני שאני מאמץ משהו שמישהו אחר אמר, אבל לגבי מי שמאמין כמוני בתורה שבע"פ, יש לי צורך בסוג אחר של פילטר.

בכל מקרה, כפי שאתה רואה גם על גבי מדור השבת הנהדר של מקור ראשון וגם בעוד במות, לא חסרים "דורשי השם", ששותפים לטענתך הכה צודקת על בעיית חוסר הסמכות בדורות האחרונים, אבל פותרים אותה בלי לאבד את מחויבותם לקיום מצוות "קלאסי", פשוט ע"י לקיחת סמכות לדון ולהכריע בכל נושא העומד לדיון בעולמנו המתפתח, בעזרת הכלים החזקים שלמדו מרבותיהם בתורה שבעל-פה, בקשת השם, ויושר אינטלקטואלי, ואמונה. כך שברור לכל בר-דעת, שניתן לעשות זאת היטב ללא החלטה על ויתור על קיום חלק מן המצוות. 

בסופו של דבר, במקרה שלך הספציפי כמי שמורה תורה טיפולית, זאת שאלה תיאולוגית לגיטימית, ולא שאלה קטנונית מיגזרית, וראוי שתענה לה ככזאת. ברגע שאתה עונה לה בהתקפה על מי ששואל את השאלה מהסיבות הלא נכונות, אתה חושף את זה שכנראה אתה עוד לא מוכן כלפי עצמך לענות על השאלה האמיתית

בברכה

צביקה בר-לב

 

צביקה יקר,

 כמוך, אף אני נמנה על אוהביו של הרב קוק, ומלמד אותו בקביעות בתכניתנו "פסיכולוגיה ביהדות".

אבל לצערי, תלמידיו לא המשיכו בתעוזה דומה לשלו. לא הוסיפו בניין ליסודות שבנה. דבריו נותרו כהבטחה שלא מומשה.

אתה חוזר על העמדה הדתית המוכרת האומרת ש"הכול יש לנו בפנים, בתוך יהדותנו",

מסורת לצד התחדשות, ותביעות גדולות וכו'.

זהו כזב גדול. שגורם נזק עצום ליהדות, כי הוא מסתיר את אתגרה הגדול: ליצור את תורת התקומה, כמו שעשו חז"ל ליהדות העידן ההלניסטי.

למבקשים  להמשיך לנמנם בשביעות רצון עצמית ובהרגשה שהם יהודים מצוינים ישנם כמה כלים. בראשון מהם "האם אתה שומר מצוות", כבר טיפלנו. השני מופיע בגובתך "מה חידשת?" כלומר לא חידשת מאום. הכול כבר נאמר אצלנו. הכול נמצא בפנים. לא צריך להקשיב לקול החדש, ולהזדעזע קצת. הוא בעצם קול ישן.

 מפעלנו לא יתפתח אם לא תהייה הכרה של קלקול עמוק בשתי המחנות.

לחילוניים שבאים אלי ישנה התחלה של הכרה כזו, שהחילוניות נכשלה.

הדתיים עדיין מזהים יהדות עם הקהילה שלהם.

שלא הצליחה באמת להרים את הבית שכל עם ישראל יכול להיכנס לתוכו,

 וחשוב מכך, להרים את הבית שתורת ישראל כולה יכולה להיכנס לתוכו.

שהבורא יכול לשכון בו.

וזה צריך להיות ענייננו העיקרי: איך יראה מקדש הזמן הזה.

אשר לבניינו צריך אבנים גדולות מאד,

שאינן נמצאות היום באף אחד מן המחנות.

יאיר כספי

קיום

מודעות פרסומת

12 תגובות

  1. אושרית said,

    1 בינואר 2012 בשעה 8:47 am

    נשים – הן קול חשוב מאוד בעת החדשה .
    אולי הגיע הזמן לשאול את עצמינו: האם קולה של אישה הוא ערווה ? ומדוע ?

    דיברתם פה על מחנות של יהודים וחילונים,
    ומה עם המחנה של גברים מול נשים ?

    האם באוהלה של יהדות לכל אחד מן החברה מקום שווה ?

    הדעת כבר איננה יכולה לסבול את :שבי בחלק האחורי של האוטובוס כי כבודך פנימה.
    וגם דברים אחרים שלא ממש דנים בהם.

  2. דני said,

    1 בינואר 2012 בשעה 1:16 pm

    צביקה הראייה שלך שגדולי ישראל קראו לחידוש הוא סילוף. המחדשים הוקאו אל מחוץ למחנה. הרב קוק, לייבוביץ, מחדש הוא מי שמוכן לשבור את המסורת. זהו ניתוץ האליל הקשה ביותר ורק מי שעושה זאת ראוי להקרא יהודי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה לא זוכר דף בסביבות עמוד כ') גם הרב קוק הוקא מחוץ למחנה מי שמחזיק את עצמו כממשיך דרכו כיום אינו שותף אמיתי למהפכנות של הרב קוק החרדים שהתנגדו לרב קוק צדקו מבחינתם הם הבינו את גודל הרפורמה שבדבריו.
    החידוש הגדול צריך לבוא בראייה חדשה שביחס שבין יהדות לחשיבה אוניברסלית. כלומר שהיהדות לא תפתור את עצמה מאחריות לעולם. היהדות עסוקה בעיקר בלהסתגר ולהתגונן ולהראות כמה שהיא יפה ומתוקה עד שבא להקיא. העולם הדתי הוא ירוד (ראו תוכניות טלויזיה המיועדות לציבור הדתי) ובכך הופכת ליותר ויותר דומה לנצרות.
    כאדם דתי ברור לי שהשינוי יגיע מהכיוון החילוני שיגלה את האוצר הטמון בארון הספרים היהודי. דוגמא לכך ניתן לראות במוסיקה. אומני רוק ישראלים שמכניסים טכסטים יהודיים הם דוגמא ליצירת כיוון חדש של יהדות בוגרת, מתמודדת ולא מחפשת שביעות עצמית. יהדות שמכניסה ידיים גם למקומות שאינם נקיים (לא רק בית כנסת אלא ובעיקר תיקון עולם, יהדות שדנה דיונים משמעותיים. ליהדות בעיקר לאחר השואה אין זכות קיום מבלי להיות חתרנית ובועטת. לאחר השואה במידה ואנו מבינים את משמעותה, אין יותר סבלנות לאמונה מתקתקה, ליידישקייט. או יהדות שיש לה מה לתרום לעולם בתר-שואה או שהיהדות מיותרת).

    • צביקה בר-לב said,

      1 בינואר 2012 בשעה 8:48 pm

      דני יקר,
      ברור לך שאין לי מחלוקת איתך על כך שמתיקות סכרנית נוצרית, היא לא היהדות, ואכן היהדות סבלה רבות מהשפעת הנצרות במיוחד באלף השנים האחרונות באירופה. אבל ברוך השם, אנחנו שבנו לארץ, ולאט לאט משתחררים מהשפעתה הרעה מחד, ומצד שני, מקבלים מספיק בטחון לעשות דיאלוג עם כל העולם כולו, שהוא לא מתגונן ולא מתוך עמדת הסכין על הצוואר. אבל כמו שנאמר, לוקח יותר זמן להוציא את הגלות מהיהודים מאשר להוציא את היהודים מהגלות.
      מסכים איתך שאחד ההיבטים הנפלאים של הדבר הזה הוא מה שקורה במוזיקה מצד כל מיני אמנים, ואכן בהחלט קריאה רצינית וישרה ורעננה של כל יהודי שייגש לארון הספרים היהודי, בהחלט יכולה לתרום ולהוסיף לעניין הזה, וכמו שאמרו חז"ל: " תורה מונחת בקרן זוית , וכל הרוצה יבוא וייטול".

  3. צביקה בר-לב said,

    1 בינואר 2012 בשעה 1:29 pm

    יאיר,
    שוב אתה חוטא בניואנסים, אבל שהם מאוד משמעותיים וחושפים בעייתיות בגישה שלך
    כמתדיין. במקרה שלי הכותרת בסוגריים שנתת לדברי מפילה אותך.נתת לפוסט שלי כותרת
    "‏מה חידשת?" שזה אכן ציטוט מגוף דברי, והוספת: "(הבריחה המסורתית מאתגר שלא
    רוצים להתמודד איתו)", ופה נפלת. כי במקום להקשיב ולענות לטיעון שלי, שלא אומר
    בכלל את מה שאתה אומר, הדבקת לו בשינוי נוסח את הטיעון המקורי שלך שאותו למעשה
    תקפת כבר במאמר המקורי שלך, וחגגת לך שוב את צדקת דרכך הנועזת והחדשנית לעומת
    אותם " תלמידיו לא המשיכו בתעוזה דומה לשלו. לא הוסיפו בניין ליסודות שבנה.
    דבריו נותרו כהבטחה שלא מומשה".
    ובכן – שיהיה לך ברור, שאני אומר "מה חידשת?" אני לא אומר בכלל את מה שאתה תולה
    בי. כל מה שאני אומר, שאת הדרישה להתמודד בגדלות ובתעוזה וראש פתוח עם המציאות
    ועם אתגרי הזמן, כבר אמרו לפניך רבים וטובים לאורך השנים, והצליחו להגיד את זה
    בלי לסטות מן המחויבות לתורה שבע"פ. אני מסכים איתך שאולי זה לא הבון-טון כיום
    בכל המגזרים, ושיש הרבה שלא מרימים את הראש להתמודד בצורה הנכונה עם "תורת
    התקומה", אבל מצד שני הקולות שכן מתמודדים עם זה, הם מאוד משמעותיים ולא
    מושתקים, לא חסר להם ביטחון והם לא מפחדים להגיד ולבטא את דעתם מעל כל במה,
    וכמו שציינתי, הבמות גם מתפתחות ומתרבות. והכול לא מתוך התנשאות, ומתוך פתיחות
    לקולות הבאים מכל הזרמים כקולות לגיטימיים שיש להקשיב למה שהם אומרים ובשום
    אופן לא לבטל את קולו של אף אחד בגלל רמת מחויבותו לקיום מצוות. עדיין, מבחינה
    תיאולוגית ואינטלקטואלית בדיון, יש משמעות למחויבות הזאת מבחינת המתודולוגיה של
    הדיון, ולכן היא נקודה עניינית ושאלה עניינית כשהיא מופנית אליך כשותף בדיון.
    יש כאן עמדה עקרונית של האמונה באל ובדרישותיו מהברואים שאתה מקבל מצד אחד על
    פי מאמרך, אבל, בגלל הכשלים האישיים שאתה מצביע עליהם אצל חלק מהציבור הדתי,
    אתה רוצה לחדד את הקלקול שיש במחנה הזה, כדי להשיג את הפתיחות וההקשבה מהם. אני
    מסכים איתך במאה אחוז על קיום הקלקולים ועל הסכנות הנובעות מהם, אבל המסקנה
    לכאורה שעולה מדבריך כאילו הפתרון לזה הוא ויתור (לפחות חלקי) על קיום מצוות
    במובן ה"קלאסי" שלו היא לכל היותר משאלת נפש פרטית שלך – בוודאי לא מסקנה
    מתבקשת מדיון ישר על הנושא.
    שיהיה ברור: אני לא בורח מכלום! זה שהדרישה כבר כתובה וקיימת אצל מקורותינו
    מחלישה במשהו את הצורך שלי להתמודד בגדלות וברצינות עם המציאות? רק רציתי להגיד
    שזה לא החידוש שלך. ודאי יש לך חידושים רבים וחשובים בפסיכולוגיה היהודית שאתה
    מורה – אבל התביעה ליושר אינטלקטואלי, לעמידה כנה ורצינית לפני הבורא, היא לא
    שלך. לטעמי במידה מסוימת, העובדה שאתה לא מצליח לעבור מאמונה בבורא ובתורה
    שבע"פ, למחויבות אישית לחלק מהמצוות, רק בגלל שאתה לא מצליח למצוא את החיבור
    האישי שלך אליהם, יש בה בעיה של "אלילות" מסוימת, שאותה לא הצלחת לזהות למרות
    מה שלמדת מישעיהו לייבוביץ' ז"ל, ואתה – כמו כולנו, צריך לעיין היטב בנפשך
    ולראות איפה אולי טעית בנושא הזה.
    בברכה,
    צביקה בר-לב

  4. איריס said,

    1 בינואר 2012 בשעה 5:15 pm

    לצביקה בר לב-
    אני שמחה שהגבת את תגובתך, והקדמת אותי. אני מסכימה עם דבריך ואף יותר. אני אדם אקדמאי, [בדרך לתואר שלישי] אדם שבעבר חי כחילוני ובחר בשמירת מצוות לפני שנים, מתוך מודעות וכוונה, ומנסה בכל יום ויום לעבוד את השם ולא מתוך נמנום או מצוות אנשים מלומדה. ועם זאת, הדברים הראשונים שהבנתי ביחס ליהדות הם שראשית – עליי ללמוד המון, לאורך שנים, את ארון הספרים היהודי, כדי לקבל תמונה עמוקה ומהימנה של היהדות. תובנה שנייה הייתה – שאין יהדות בלי שמירת מצוות. כי זה – פר הגדרה – יהדות .
    לא מדובר על הגדרת "העם היהודי" או "הפילוסופיה היהודית" אלא הגדרת "יהדות", דהיינו תורת ישראל, שניתנה במעמד הר סיני, תורה שבכתב עם תורה שבע"פ, שעברה במסורת מדורי דורות – והיא אינה בת משמעות ללא קיום מצוות.
    ולכן אני חושבת, צביקה, לאחר ששמעתי את תגובתו הלא עניינית של יאיר למכתבך, כי אין עם מי לדבר פה שיח אינטלקטואלי טהור. ללא ספק מדובר באדם [יאיר] שלא למד מספיק יהדות ומחפש ליצור תורה משל עצמו – כאשר כל מי שלא מסכים איתו, לוקה בבעיות כלשהן. זו עצמה טענה שמסכנת את האובייקטיביות של האדם.

    דבר נוסף, והפעם אני מפנה זאת אליך, ד"ר יאיר,
    אני חושבת שמלבד שניכר חוסר ידע בסיסי ביהדות בדבריך, ככל הנראה מעולם לא פגשת את אחד מגדולי ישראל מקרוב, אנשים שדווקא טוהרם וחריפותם מתגלמים בשמירת מצוות מלאה, מתוך טוב לב שאין לשער וביטול עצמי למען כלל ישראל, אנשים מלאי חכמה, רגישות, יצירתיות וחשיבה עצמאית, ועם זאת ענווה גדולה. אם הייתי מתווכחת עם אחד מגדולי ישראל או עם תלמידי חכמים אמיתיים [ועשיתי זאת] וטוענת כנגדו דבר מה, הוא היה מתאמץ להשיב ולהוכיח טענתו מן הכתובים, בענווה, ולא מחפש איזו הגנה אישית בדמות בעיותיי שלי.

    יאיר, אהבתי את רעיונותיך ונסיונותיך ללמד כי ברעיונות היהדות ישנו ריפוי פסיכולוגי עמוק, והסכמתי עם הרבה מן הדברים. אני חושבת שהשכלת לכוון לדברי חז"ל. וכן, אתה הוא שצריך לכוון ולהתכופף לדבריהם ולא הם אליך, כיוון שהם קדמו לך בדורות ובחכמה. אני חושבת שעלית על דרך חדשה להסביר את הדברים באופן יפה ומענין, ואשריך! למדתי ממך.
    עם זאת, אני סבורה כי עד שלא תתנסה אתה בעצמך בקיום המצוות לאורך זמן, לא תוכל להבין את עומק השפעתה של היהדות על הנפש או להסביר אותה כראוי לקהל מאזניך וקוראיך. זה קצת כמו ללמד פסנתר באופן תיאורטי… החיבורים שנעשים בין גוף – נפש -רוח ונשמה שבקיום המצוות – משפיעים השפעות קוגנטיביות, נפשיות, רגשיות וגם מיסטיות על נפשו של האדם. ולזה קוראים "קדושה" ביהדות.
    גם אם תבין את עומק המושג "חירות הנפש" הגלום ברעיונות חג הפסח, בעודך אוכל להנאתך לחם…. הרי שאתה מחטיא את המטרה, ולא תצליח להבין את חווית החירות בנתיב אותו לימד הבורא, שהתווה את עצם דרך הלימוד שגלומה בחג הפסח.

    לו היית מנסה, היית מבין אולי על מה אני מדברת. ותוכל ללמוד ממעשיו של ד"ר יונתן שתיל, שהינו חילוני גמור, אבל כאשר ערך מחקר על חסידי ברסלב, החליט לשמור בעצמו מצוות לתקופה יחד עם בני משפחתו, וניתן לקרוא את החוויות שלו משמירת מצוות אותן הוא מתאר כ"מבפנים" בספרו "פסיכולוג בישיבת ברסלב" . כאיש אקדמיה, גם הוא הרגיש שאי אפשר לדבר על הדברים רק "מבחוץ" . לזאת אקרא יושר אינטלקטואלי.

    בברכה, איריס,
    אשה יהודיה וחופשיה, שומרת מצוות גאה.
    ספרים מומלצים ללימוד:
    הכוזרי [ריה"ל] , נפש החיים [ ר' חיים מוואלז'ין] , "מסילת ישרים" ו"דרך השם" [הרמח"ל] , חוה"ל [ ר' בחיי] ועוד ועוד…

    • yaircaspi said,

      1 בינואר 2012 בשעה 7:09 pm

      איריס יקרה
      נדמה שלא קראת את המאמר "לדרוש מצוות" שעליו מתקיים הדיון.
      אני דווקא שומר מצוות. די הרבה.
      המאמר בא להציע את האפשרות שאת אינך שומרת מצוות.
      כלומר משתמטת מן התביעה "בכול דרכיך דעהו".
      באמצעות דוגמית מעולם החובה היהודית הישנה.
      יאיר כספי

  5. מאשה said,

    1 בינואר 2012 בשעה 6:25 pm

    יאיר יקר, צביקה יקר.
    ואני רוצה קודם כל להתענג על עצם קיומו של הדיון ביניכם, בדברים האלה שהם ברומו של עולם.

  6. עודד said,

    1 בינואר 2012 בשעה 7:19 pm

    אין כאן ממש דיון. יש פה משחק בו האחד תוקף והשני מתגונן. אחד מטלטל הסירה ומאתגר היושבים בה והשני צורח מפחד שמה נתהפך. לא נראה לי ש"המתדיינים" הולכים האחד לקראת השני. נהפוך הוא- הם מתבצרים בעמדתם, אצלם לא תיווצר הסינטזה. ובכל זאת, לי עושה הויכוח חסד גדול. אין כמו טוענים קנאים לחשוף את האמת. אני מקווה שצופים אחרים במשחק יוכלו לגבש לעצמם עמדה עצמאית ובונה ברוח תוכנית "פסיכולוגיה ביהדות".

  7. צביקה בר-לב said,

    1 בינואר 2012 בשעה 7:49 pm

    עודד – יש כאן דיון מסוים. כפי שחידד זאת לעיל יאיר בתגובתו לאיריס, הוא טוען, לטעמי בלי לבסס זאת ממש אבל עם הרבה אילוסטרציות ותנופה רטורית, שלא רק שיש כאלו שקיום המצוות הטקסי הוא הגורם שמפריע להם לעבוד ולהיות יהודי ששואף להיות ברמה של "בכל דרכיך דעהו", אלא שזה חייב להיות כך. ז"א שבהכרח מי שמחייב את עצמו לקיום מצוות "קלאסי" הוא בהכרח משתמט מן התביעה "בכל דרכיך דעהו". אני טוען ששזו טענה שאין בה ממש וגם אני מוסיף כאן שהוא לעולם לא יוכל להוכיח אותה. כי למרות כל מה שהוא טוען על קיום מצוות והשפעתו השלילית לכאורה (בהקשר המדובר) על רוב האנשים, מספיקה דוגמא אחת של אדם המעלה כמו למשל הרב קוק, שמוכיל שניתן להיות מקיים מצוות ודורש ה' ונאמן לתביעה המדוברת ואדם שיודע להתמודד מתוך גדלות עם שיבת ציון ועם המודרנה, כדי להוכיח שלא קיום המצוות הוא הגורם המפריע בהכרח. מלבד הכשל הלוגי הזה בטיעונו, אני שותף בכל ליבי לביקורת שעולה מדבריו על מי שאכן נמלט אל קיום המצוות הטקסי כדי להימנע מדרישת השם האמיתית. בנוסף אני מרשה לעצמי לבקר גם את התלהבותו הרבה של יאיר מדרכו שלו והאדרתה ע"י תקיפת הדרך האחרת, וטוען עוד משהו – שיש בסגנון הזה של "שמירת מצוות רק כאלו שאני מצליח להתחבר אליהם" אלמנט מסויים של עבודת אלילים מהסוג שמדבר עליה פרופ' ישעיהו לייבוביץ', והאליל במקרה הזה הוא האגו והאני.
    הדיון אכן לוקה בחסר – כי בינתיים אני משתדל לענות עניינית לטיעונים ולהתמודד איתם ןלהציג טיעונים ברורים כנגד, ואיני מראה שמץ פחד מ"טלטול הסירה" כפי שאתה תיארת, ואילו יאיר לא ממש עונה לטיעוני אלא בוחר להדביק לי כותרת מזלזלת "הבריחה המסורתית וכו'" ושוב להדביק לי כל מיני רעות חולות שאכן קיימות במגזר הדתי – אבל ממש לא נמצאות במה שאני כתבתי, כדי לחזור שוב על אותו מסר הראשוני שלו – בלי לטרוח לענות לטיעוני.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    2 בינואר 2012 בשעה 10:51 pm

    הבהרה:
    מתוך הדברים עולה שישנו בילבול בין שתי טענות 1. רמת העולם הדתי שומר המצוות כפי שהוא – הינו ירוד, ומשתמט מהדרישה המרכזית של התורה – עמידה כנה לפני ה'.

    2. שמירת מצוות "קלאסית" פוגעת בהכרח בשמירת מצוות באופן שיאיר מדבר עליו.

    יאיר, האם אתה מתכוון לטעון גם את הטענה השנייה?

    עם הטענה הראשונה אני מסכים (אני מכיר גם את מערכת החינוך הדתית לימוד התורה ירוד-גזענות, אלילות, חוסר ביקורתיות, בדלנות, גאוותנות).
    עם הטענה השנייה אינני מסכים. למרות שדת באופן כללי היא שמרנית ומביאה באופן קל את מאמיניה לידי קיבעון רוחני. אולם, אולי זה הייחוד של הדת היהודית, שהיא לא כל כך דת, במובן הזה, שיש לה מסורת ארוכה של שבירת מסורת: מונותאיזם, שבירת הלוחות, הדיון התלמודי, הרמב"ם, המהפכה הקומונסטית (היו כל כך הרבה יהודים עד שבקשו מלנין לצאת מהחדר כדי להתפלל במניין), ציונות, ועוד. אז בתנאי שמבינים את שמירת המצוות של השו"ע באופן של "מהפכנות" באופן של התרסה בפני "ההכרח הטבעי" באופן של "ויתגבר" ניתן לומר ששמירת המצוות איננה פוגעת בעמידה כנה לפני ה' אלא אפילו היא מחנכת להבנה שהמגע עם האל מצוי בהשהיית הצרכים הטבעיים – אגואיסטיים.

  9. דני said,

    3 בינואר 2012 בשעה 2:03 am

    הבהרה:
    ישנן מספר טענות העולות מתוך התגובות:
    1. העולם הדתי כיום הינו משתמט מהמצווה האמיתית של התורה – עמידה כנה לפני ה'.
    2. שמירת המצוות על פי השו"ע, כפי שהדבר קיים כיום בעולם הדתי, מהווה תחליף לעמידה האמיתית והחיונית ולכן השו"ע מרחיק את אפשרות התיקון.
    3. שמירת המצוות על פי השו"ע מהווה בהכרח ניגוד לעמידה כנה לפני ה' ולכן ללא זניחת המצוות על פי שו"ע לא יהיה ניתן להגיע למצב של עמידה כנה לפני ה'.

    אני מסכים עם שתי הטענות הראשונות ולא עם הטענה השלישית. לדעתי ישנה אפשרות להבין את קיום המצוות על פי השו"ע כחלק מעמידה כנה לפני ה'. הבנת המצוות כדרישה מהאדם להמתין עם צרכיו מתוך מגמה חינוכית – עליו להכיר במציאות הגדולה ממנו.

    יאיר, האם אתה מתכוון לטעון גם את הטענה השלישית?!

    • yaircaspi said,

      4 בינואר 2012 בשעה 6:52 am

      דני יקר,
      הבהרת יפה את שאלתך.
      אכן, אינני טוען את הטענה השלישית.
      הבעיה היא שרוב מחזיקי הדת ("תופסי התורה לא ידעוני" כמו שאומר הנביא) בזמן הזה
      משתשמשים בה כתעודת ביטוח כנגד תביעותיו האחרות של הבורא מהם.
      ויש שאינם עושים זאת.
      ביניהם, העורך שפירסם את כתבתי ב"מקור ראשון" יואב שורק,
      ואולי אתה.
      יאיר כספי


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: