שומר מצוות כמשתמט מן התורה

דורש מצוות

יאיר כספי

האם אתה שומר מצוות?

יקר בעיניך שמישהו כמוני, שאינו חובש כיפה, יודע לגלות את המתנה העצומה שיש בתורת ישראל לתורת הנפש. יפה בעיניך שמישהו מזהה, בעזרת האופקים שנתנו לו מקורותינו, את מגבלות הפסיכולוגיה של ימינו. אבל מכיוון שאני משמש מדריך לתלמידי בדרך שבה יש להתמודד עם היהדות, אינך מוכן לוותר לי על השאלה "האם אתה שומר מצוות?"

איני רוצה לענות על השאלה הזאת. מי שמציג לי שאלה כזו אינו שותפי למסע. לא יבוא ללמוד אצלנו. גם לא יראה בנו שותפים לבית המדרש שלו.

שנים רבות הקפדתי לא לענות על שאלת שמירת המצוות. כדי לשמור את השותפות השברירית שנוצרה ביני לבינך סביב אהבתנו למקורות. כדי לא להרחיק ממני תלמידים מסורתיים שבאו ללמוד את שיטתנו בהשבת היהדות לחיים כפסיכולוגיה מעשית והיו זקוקים לעמימות הזאת. לפעמים התקפתי: האם אתה הולך לגולל בפנינו את הפעמים שבהם, בלהט היצר, לא שמרת שבעה ימים נקיים (שבהם אסורה האישה במגע לאחר שהסתיימו ימי המחזור שלה)?

אבל השאלה המשיכה לשוב אלי. מסרבת להעלם. גם חילוניים  רוצים לשים אותי באחת המגירות. ואולי, גם הם, בצדק מסוים, מזהים יהדות לגיטימית על שמירת מצוות. נדמה לי שאני חייב היום להתמודד עם השאלה הזאת.

שאלתך טומנת בתוכה כמה הנחות יסוד על היהדות שאני שותף להן: ההכרה שיש לו לאדם סמכות מעליו. הגילוי כי שותפו, הבכיר ממנו, רשאי ועשוי לשנות לו את מסלול חייו.

הקבלה שאדם מקבל על עצמו את חובותיו מאת בוראו בחיי יומו היא בעיני לב היהדות. מה שמבדיל אותה מתורות המסתפקות באל חלקי המעניק חוויה רוחנית של התעלות. זהו יסוד האומץ העצום שלה. הידיעה שזהו כול האדם. איך הוא חי בשגרת יומו. התפקיד שהוא מקבל על עצמו עם בני ביתו,  שותפיו לעבודתו,  חברי קהילתו. ומה אינו עושה גם אם ירוויח ממנו הרבה, כי הוא יודע בו  גבול שנאסר עליו.

אבל שאלתך בודקת גם דבר אחר: אם אני מהמחנה שלך, שבו, אדם חווה רגעים של ביטול עצמי בפני בורא עולם כאשר ממתין שש שעות בין עוף לחלב. או נמנע מנסיעה בשבת ברכבו. או קם לתפילת שחרית למרות עייפותו. אתה מאמין, שאלו הם מבחנים עיקריים לנאמנות לבורא.

אתה מבחין ביהירות גדולה בינך, גיבור האמונה, העומד בפני בוראו ומקבל בהכנעה מצווה שאינה מתקבלת על דעתו. וביני, שאינו מסוגל לכאורה לגבורה כזו. "הוא חלש" אומרים בחמלה מעושה במשפחה דתית על הילד שיצא בשאלה. אחיכם חלש מכם, גיבורי התורה, הממשיכים לקום לתפילה.

כדי לשמור עליך בבית ובבית הספר הדתי התפעלו ממך ללא הפסקה.  וגם צמצמו לך את רגעי מבחן האמונה שאדם צריך לעמוד בהם לסט של מיומנויות וריטואליים שחברי הקהילה הדתית הצליחו להסתגל אליהם מזמן.

יש לך מקום לאחד כמוני, בתנאי שיצמצם את קריאתו בתורה: אתם החילוניים תקראו את ארון הספרים היהודי כמקור של השראה, תרבות, רוחניות, מיסטיקה ועוד. אנחנו הדתיים נקרא אותה כמקור של חובה, סמכות. אנו הדתיים מרשים לכם להשתעשע בכתובים, בתנאי שלא תנסו להגיד לנו הדתיים מה זה מצוות.

כלומר אנו נידונים להישאר "התרבות" ואתם "היהדות". אנו הילד לפני בר מצווה המשתעשע בסיפורי האבות, אתם הבוגר היהודי, בעל החובות. ואסור לנו לעולם לפלוש לתחומכם, ולומר את המשפט החשוב ביותר, זה המחייה אותנו כבני העם היהודי: אני חולק עליך בהלכות. יש לי תורה שבעל פה, ההולכת ומפתחת פה כבר כמה דורות, אני חי בה, היא החליפה לחברי ולי את הרשימות הישנות.

אתה מזדרז להכניס אותי למגירה שמעולם לא הייתי שייך אליה. מגירת מחפשי רוחניות, או יהדות כתרבות. אם אתאים למגירתך תנוח דעתך.  ישוב עולמך לסדרו הישן: חילוניים. דתיים. וחילוניים שאוהבים יהדות, אבל לא הגיעו לדרגת דתיים שומרי מצוות: רשימה סופית לכאורה של משאלות של בורא עולם ממך, שמילויה מסדר לך מקום טוב בעולם הזה ובבא אחריו. חילוני שלא מאמין בכלום, נוח לך יותר ממני לחיים הישראליים. כי בשבילו אתה מוסמך לבדך לומר מהי יהדות (עדיף לו שתעשה אותה כפייתית, ואלילית, כדי שיוכל לפטור עצמו ממנה ולא יצטרך  להתמודד עם אתגרה).

אבל אני איני אחיך המתעצל לקום לתפילות. אינני מחפש לעצמי הקלות. להפך. המקום שבו עומדים ומחכים לאות, נעשה ונשמע בלי לדעת מה יכול להופיע ברשימה, דורש הכנעה עמוקה מאד. אין לי עם בוראי חוזה כמו שלך, שבו, גם הוא, כפוך לכאורה לאיזה רשימה שפעם חתם עליה. רשימה שצמצמת מאד ולמדת להסתדר אתה.

לא באתי לתורת ישראל לבקש הקלות. באתי לבקש אמת עם כול החובות. אינני  מוכן לקבל את ההנחה העצומה ש"שומרי המצוות" נותנים לעצמם. את הצמצום המזעזע של עולמם. את החלק הזעיר מן היקום שבו הם מרשים לבורא להיות מעורב: בית הכנסת, הציצית, המקווה, המזוזות, ועוד כמה פינות.  

האם אתה חילוני?

אני דתי. חרד לדבר השם ומבקש את כל החבילה: חסדים. חטאים. מצוות. תפילות. ניסיונות. עם סגולה. חזון אמת. מקפיד על קלות כחמורות. עושה תשובה כמעט כול יום. לומד תורה. דורש אלוהים. ואני גם "חילוני". מוכן לקבל ניצוצות של דעת אל מן העולם כולו. לא סופר שעות בין בשר לחלב, ועוד.

אני מוכן גם לקבל על עצמי ניסיון קשה שנדמה לי כי אינו מוכר לך כלל: יהדותי מתה. לפני שנים, בסוף הגלות. אבדה לאבותיי מייסדי הציונית, ולא מצאתיה  אצל הדתיים לסוגיהם. אין לי ממי ללמוד אותה היום.

אין שותפים רבים למסעי . לא חילוניים. לא דתיים. אין אפילו שפה לשיחה הזאת. כי השפה דורשת לדעת, בפשטות, האם אתה מקיים מצוות, כלומר שבת, ציצית וכשרות. מעטים מאד מוכנים להתמודד עם האתגר העצום. ההר שעליו צריך לעלות, ברגע שמוציאים מפשוטו את "שומר מצוות".

לרשימת החובות שלי אין קהל  שפוגש אותה לשחרית. שיאמר  "יישר כוח".  שיכבד אותי בעלייה לתורה. להפך, אני צריך לעמוד כול בוקר בלגלוג הקטן שלך. ובפליאה של שכני החילוניים.

אין לי רב. דמות אב. זקן חכם. אילו ידעת כמה הייתי רוצה אחד כזה שיעשה בשבילי את העבודה. שיש לו שושלת ארוכה של מסירה. מהר סיני עד שולחן העבודה. שידע להקליד שאלה ב"פרויקט השו"ת" ולחזור אלי עם תשובות. אני חייב להתייסר לבדי באוהלה של התורה הזאת. לחצוב תשובות מאבני הכתלים. ממצבות ישנות. איש האמונה בתקופת בין העתים הזאת יכול להיות רק לבדו.

הוא צריך לוותר על ההבטחות שנתנה לו תרבותו החילונית: שבסוף נדע הכול. ונוכל לשלוט ולנהל את עצמנו. למצוא שיטה שתעבוד לנו תמיד. ששלטון הרוב   יוכיח את עצמו בכול מקרה. שאפשר לעשות את כול בני האדם שווים, או לחילופין להסיר מהם את עול העכבות ולעשות אותם, סופית, חופשיים. או לייצר כל כך הרבה עד שלאיש לא יחסר דבר. שעם עוד קצת מחקר תדע הרפואה לרפא את הכאב, כולו.

הוא צריך לוותר על ההבטחות של העולם הדתי שיש לו כאילו חוזה ישן עם הקב"ה שעובד תמיד. שאנחנו גיבורים בעיני הבורא כי חיכינו בין בשר וחלב. שהשם ישמור תמיד על הקבוצה החביבה עליו. שנוח לו עם גמדיו שלעולם אינם מתרעמים עליו. שבמקום מסע לתיקוןאדם ועולם אלוהים מוכן לקבל מאתנו הקפדה כפייתית על כמה מצוות שנותרו לנו מהלכת הגלות.

בדרכו אל ארץ מובטחת צריך מבקש האמונה לעבור מדבר. אני הולך בו כבר שלושים וכמה שנים ועוד לא הודיעו לי מתי הוא נגמר.

האם אתה חושב שאתה מוסמך לקבוע היום את המצוות?

שאלתך השנייה מציגה  את הנכות הקשה ביותר של העולם הדתי היום: העדר גמור של סמכות. הסמכות שהייתה לאברהם לעזוב את כול העולמות המוכרים. הסמכות של משה לתרגם קשר אל אל ,שאי אפשר לראות, לחובות יום יומיות. הסמכות שהייתה להלל ושמאי לעדכן למשה את הרשימות. הסמכות שהייתה לרמב"ם להיעזר בהשכלה הפילוסופית שלו כדי לסכם את עיקרי היהדות.

הסמכות המאפשרת למאמין לומר לבוראו: כדי לעמוד לפניך היום אני נאלץ לשנות באופן יסודי את הרשימה הישנה של החובות.

התורה שבעל פה של הקבוצה שלי הולכת ונכתבת כבר מאה וחמישים שנה. חלקים ממנה קיבלנו מחזון "חברת המופת" של הציונות. חלקים ממנה קיבלנו ממדינת ישראל. חלקים ממנה שמרנו מן המסורת היהודית. חלקים גדולים לקחנו מדעת האלוהים של התרבות הכללית. וחלקים רבים אחרים צריך לבנות. זהו מפעל של דורות. לגלות איך יוצרנו מזמין אותנו להביאו לעולמו במדינת היהודים. לגלות מהו "עם סגולה" בעת הזאת. מתי אנו נדרשים לעמוד מול מה שכול העולם עושה, ולקרוא לו "אלילות". (המרד האחרון באל "השוק החופשי" הוא צעד בכיוון הזה, אבל אתה, בעיוורונך לכל מה שלא מופיע ברשימה הקטנה שלך, תחמיץ גם אותו).

את הסמכתי כשותף לכתיבת תורת חיינו קיבלתי מחמישה אבות (ואמהות):

אבי זיכרונו לברכה, ובני דורו, החלוצים. שביטלו את סמכות רבני הגלות להורות להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון. הם חלקו עמי סמכות שנטלו על עצמם לעשות את התיקוןהחשוב ביהדות באלפיים השנה האחרונות: להוציא אותה מן הגלות. להתחיל לרפא את המחלה האנושה שהייתה חולה בה. חולה ונוטה למות.

קדמו להם אבות הזמן החדש, שחלקו את הידע האנושי עם הכול והזמינו כל אזרח ליטול את חלקו בממשל. הם נתנו לי רשות לקרוא את התורה בלי פרשנות. וסמכו עלי שאדע להסיק ממנה לבדי מסקנות על חובה ואחריות.

יחד עמם היו חוקרי המקרא וההיסטוריה של עם ישראל שגילו לי איך ההלכה גדלה כשהעזה להפנים יסודות של תרבות יוונית. ואיך נאלצה לצמצם את עצמה כדי לשרת את ההישרדות בפזורת הגלות. ואיך נולדה הדת החרדית מתוך אימת המודרניות. הם הסמיכו אותי לקרוא בתורה כחיבור של אנשים שידעו אלוהים, ויכלו לטעות.

מקום מיוחד אצלי שמור לישעיהו ליבוביץ', שגילה לי את שקר תרבות החופש האישי ("עבד אדוני הוא לבד חופשי") והזמין אותי להצטרף אליו בזיהוי עבודות האלילים הדתיות ("דיסקו כותל" ועוד) והחילוניות. בעקבותיו גיליתי את היוצרים החופשיים של כל הדורות. הושע הנביא שלימדנו כי הבורא מעדיף מעשי חסד על פולחן דתי. הלל הזקן ששינה לחלוטין את חוקי המסחר ודרכי הענישה של החוק הפלילי המקראי. הרמב"ם שלימדנו כי אלוהים אינו באמת אף אחד מן הכינויים שבהם התורה מכנה אותו. הבעל שם טוב שהוסיף את השריקה בבית הכנסת לתפילות.

ובעיקר, מקור הסמכות שלי הוא חוסר ברירה. העולם החילוני נגמר לי. לא עזר לי להתמודד עם שאלות חיי הקשות. ברבע היהדות שאתה הצעת לי לא מצאתי תורת חיים. חוסר ברירה, דע לך, הוא מקור סמכות גדול מאד. כשנגמרו לי הדתיים והחילוניים לא הייתה לי ברירה אלא ללכת לדרוש אלוהים. בלי רבנים. בלי שולחן ערוך. בלי תלמודים. משנתחדשה השיחה, יכולתי לשוב לקרוא את הספרים ממקום אחר. הייתה לי סמכות לגלות בהם גבוה ונמוך. מהות וגלות. 

חזרתי על מעשיהם של אבות הציונות שהעמידו בשורה אחת: נביאים, חכמים, חלוצים.  הם לקחו  אחריות לעלות בשנית להר סיני. לעמוד מול בוראם. לבדם. למיין יהדות לעיקר וטפל. מחלה קשה וקוממיות. הם הקימו את המפעל שבזכותו אנו יכולים לקיים בעברית את השיחה הזאת.

והם נפלו, קשות. מתי שהוא בין שנות החמישים והששים איבדו את ההובלה. האחריות. החכירו את היהדות לתלמידי הישיבות. ומאז אנו שבויים בידיו של חוכר שאינו משלם דמי שכירות: לא הקים לנו יהדות ישראלית. השתלט לגמרי על הנכס, אשר בטיפשותנו לא ידענו לראות בו את עיקר אוצרנו. תובע שנשלם לו דמי משמר. והמחיר עולה משנה לשנה. שומר מוזיאון הרשימות הישנות השתלט על נשמת האומה.   

נפילת אלי המודרנה שהבטיחו לי את אושרי: המדע, הלאום, הסוציאליזם, הטכנולוגיה, השוק החופשי, החופש האישי, הכריחה אותי ללכת לחפש מחדש את מקורות יהדותי. ואז נפלת לי גם אתה. אתה מביט בספרים דרך מסננת הרשימה הצרה שלך שאינה מעבירה את רוב החומרים. גיליתי שאין מי שיכול ללמד אותי היום מה כתוב בתורה. אין לי על מי לסמוך חוץ מאבי שבשמיים. ואין לי על מי לסמוך שיאמר לי מה הוא רוצה ממני. את התורה אני צריך לקרוא לבדי.

 

אילו מצוות אתה שומר?

אני מקבל על עצמי להצטרף לעסק המשפחתי היהודי: מפעל האדם העומד בפני בוראו, גילוי האפשרויות שניתנו לו, אחריות, וגבולו. אני לומד תורה ומחפש בה את הרגעים שבהם למדנו צד נוסף בתפקיד האנושי. נאמן לתורתי אינני מחפש ניצחון סופי. אני מקבל על עצמי את מסע הדורות.

אני שומר ודורש מצוות. מחפש הנחיות. אוסף רשימות של חובות שקיבלו על עצמם דורשי אלוהים של הדורות האחרונים. נקרע בלבטים קשים. בספקות.

אני שומר על מצוות החיים בארץ הזאת ועל מצוות הגנתה, שהלכה ונעשתה לי קשה יותר משנה לשנה. אני שומר על מצוות השפה העברית. במילים לועזיות אשתמש רק כדי לתאר תופעה שבאה ממקום רחוק. אני שומר על מצוות האחריות ההדדית. אנשי האוהלים הם פרשן חשוב בשבילי לדרכי חידושה. מצווה שאני מקפיד בה במיוחד היא היציאה מן הגולה. לא רק מן החיים שם, אלא מכול אורחות הגולה שהשתרגו בתוכנו. מהשפה הדתית המתקתקה. מחיים של תלות באחר לצורכי פרנסה. מיהדות של תחמנות והישרדות, בלי חשבוניות. מחיים של ציפייה פאסיבית למושיע דמיוני במקום אחריות לתיקוןעצמי. אני מקפיד להתפרנס מיצירתי.

חשובה לי מצוות שמירת זכויותיו של הגר החי בתוכנו. קיימתי לאורח שנים מצוות של קליטת עלייה. ילדי, עד גיל מאוחר, לא ידעו לומר מאיזה עדה אנחנו, כי הקפדנו על  מיזוג הגלויות. הגזענות העדתית החרדית היא בעיני תועבה קשה.  

אני שומר על מצוות המחקר המדעי, כשהוא יודע להכיר במגבלות הידע האנושי. אני מקבל עלי לקיים רפואה מבוססת ראיות, המעודדת ענווה במקום שאין הוכחות כמותיות ליעילות ההתערבות. אני מקבל את תורת האבולוציה כהסבר חלקי בלבד המחמיץ את הרגע שבו קיבלנו הזמנה להיות שותפיו של יוצר העולמות. אני מקבל עלי את מצוות השלטון הדמוקרטי, כשהוא יודע להכיר שסמכותו לעולם אינה מעל לכול. יקרה לי זכות הפרט שהמדינה לא תתערב לו בד' אמות, בתנאי שהוא יודע שיש לו אחריות למדינתו.

ממורים רבים אני עושה לעצמי רב. אחד, ליבוביץ', לימד אותי לזהות עבודת אלילים. אחר, פסיכולוג, לימד אותי להקשיב לרגשות. אחד, עם השפעה חסידות, גילה בי כמיהה לאלוהים. אחת, נדיבה מאד, לימדה אותי גמילות חסדים. אחד, מהנדס במקצועו, מעז לעמת אותי עם ניסיונות לא פתורים.

אינני נכנס למקדשים של עבודת אלילים: אמנע ממוסדות חינוך שבהם שמים את הילד במרכז העולם. לא אלך לסדנה שמבטיחה שליטה מלאה בתודעה.

לא אצביע למפלגה שכל עניינה הוא זכויות הפרט. לא אשב בחברתם של אנשים שמדרגים את העולם: יהודים, גויים ובהמות. לא אלך לקניון לבלות.

אני מודה ליוצרי על מתנות ששלח ליומי ובעיקר על הזכות המיוחדת להכירו ופטור מן הברכות הכפויות על חסדים שלא הכרתי. אני מזכיר לו דבר שלא קיבלתי עדיין מידיעתו, ולא אוכל למלא את מלאכתי בלעדיו. אני מתנצל על טעות שעשיתי בהבנת כוונתו. ומשתדל מאד להיפרד מנטיות להאליל את עצמי או זולתי. אני משתדל לקבל עלי את ניסיונות חיי, אחד מהם עדיין נראה לי כבד מדי. אני משתדל לא להתייאש מן הפורענות, כי הייאוש עובד אלוהים אחרים. אני דורש אלוהים בכול יום למצוותי: מה הטלת עלי לכתוב כאן? היכן לעצור?

אני לומד תורה, כמעט בכול יום. אני מעמיד תלמידים לדרך הזאת. אני מקבל עלי לשמור סמלים של שותפות והשתייכות למסורת האבות: שבת. חגים. חופה. ברית מילה. בר מצווה. קידוש. בית כנסת לפעמים.

ובעיקר, אני מקבל על עצמי מצווה שאתה משתמט ממנה בקביעות. אני מבקש את כוונת בוראי בכל המעשים. לא חתכתי את חיי לעניינים "דתיים". לא נעלתי את החולין שלי מפני אלוהים. לא עשיתי מאלוהי גבאי של בית כנסת, בלן של מקוואות או משגיח כשרות. הוא נשאר אצלי אל נורא עלילה, רב חסד ואמת. אדון כול העולמות. אני מכיר בסמכותו לזמן לי תפקיד של בדידות. ללכת מכול הארצות שלי, החילוניות והדתיות, אל ארץ שעוד לא ברור איך אפשר בה לחיות.

אני שומר מצוות. אבל מוכן לעשות פשרה עם השפה והדרך שבה היא ממיינת ומכנה תופעות.  כדי להבחין אותי ממך אקרא "דורש מצוות", ירא לדבר השם יום יום. מקפיד על קלה כחמורה, מאילו שנמצאות אצלי בעל פה, בתורה.

האם אתה שומר מצוות?

הגיע העת להשיב אליך את השאלה הזאת.

בוא נדבר על הבריחה שלך. על ההשתמטות הדתית מן התורה. המקום הנורא שבו בוראך מבטל ההסכם שחשבת שהיה לך עמו על נצחיות הרשימה המצומצמת שלך, ומודיע לך שכל כללי המשחק השתנו. כדי להיות עבד אדוני היום לא מספיק לחזור על תפילות אבותיך.

בהיר לכול בר דעת אלוהים קצת עצמאית, המעז לנהל שיחה קצת אישית עם בוראו, ומרשה לתרבות האנושית, ולשיבת ציון, לגלות לו יסודות מחובתו, כי להיות בן אדם דורש הרבה יותר מן הרשימות הישנות.

"שומר מצוות" היא השתמטות קשה מאד מן המצוות. "שומרמצוות" היא הונאה עצמית והונאת הבריות. כי היא מכריזה שרשימת החובות המאוד מצומצמת הזו, פחות מרבע מהתרי"ג שנותר מסוף בית שני, שאותם מקיים בפועל שומרהמצוות, מייצגת את עיקר חובותיו של אדם לבוראו בעת הזאת. (רבע מהתרי"ג הוא הגזמה כלפי מעלה. כדי להיקרא שומר מצוות היום מספיקים שבת, כשרות, ונידה, וכדאי שיהיו גם כיפה, בית כנסת לפעמים, וחינוך דתי לילדים).

הזמנה שולחים לך לעמוד היום לפני אלוהיך לבדך, כמו אברהם. לך לך מהקהילה הדתית המתפעלת ללא הצדקה מעצמה, לך לך מהסידור הנוח שמצאת בהלכה המצומצמת שלך, ומבית הכנסת שבו אין מקום לקולך. לך לך למקום שאראך, ועוד לא ברור בכלל איך יראו שם חייך.  האם מותר לו לאלוהיך, לקרוא כך לך, או שהוא חייב תחילה לקבל היתר מהרבנות? האם תוכל, לרגע קט, לעמוד לפניו לבדך?

פורסם במוסף "שבת" ביום 23.12.2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

6 תגובות

  1. מאשה said,

    25 בדצמבר 2011 בשעה 9:32 am

    "חוסר ברירה, דע לך, הוא מקור סמכות גדול מאוד". התחברתי לזה מאוד.
    המאמר כולו הבהיר לי כמה עניינים, במיוחד בימים אלה של התעסקות בהדרת נשים. אלה ואלה עובדי אלילים, כאשר אחד חושב שהוא ליברל, והשני חושב שהוא מקיים מצוות.

  2. נתנאלה said,

    25 בדצמבר 2011 בשעה 9:41 am

    יאיר שלום,
    אני לא יכולה לתאר כמה המאמר שלך ריגש אותי כשקראתי אותו השבת.
    מזדהה עם הרבה מן הנאמר… קצרה היריעה מלתאר עד כמה…
    תודה לך,
    נתנאלה

  3. דני said,

    25 בדצמבר 2011 בשעה 2:19 pm

    מרגיש קרוב לדברים הללו. למרות היותי משתייך למה שמכונה "שומרי מצוות". גם אני מחפש את דרכי לאל, את מצוותיו היום יומיות. המאמר גרם לי להבין שפחדים שלי הם חטאים שנובעים מאי אמונה אמיתית באל. פחד מה"בוס" בעקבות דברי הכנים כלפיו. פחד מהתמודדות אמיתית אל פני אירועי חיי ללא מרפדים "דתיים". החטא של הניסיון להיות נחמד ומקובל שבא על חשבון הלימוד האמיתי שדורש התמודדות אמיתית עם חולשותי. חושב שזהו מאמר חשוב שיש בו שילוב לא שכיח של אמונה, חוסר התייפיפות, מוסריות. זהו מאמר שנותן תקוה למאמין היהודי המודרני לאחר השואה (שמבין שכל התשובות הישנות אינן תקפות ועדיין מרגיש אמונה). מאמר שלוקח בחשבון את כל הדברים הרציניים: מדע, רציונאליות, המחשבה היהודית, החובה כלפי האל. יש בו דושיח עם העולם המערבי ללא התרפסות. ויש בו פתיחות – התשובה מתפתחת ולא תחת היד. באוירה זו המצוה החשובה ביותר =תלמוד תורה- מקבלת רלוונטיות. אין אני חופשי לומר כל מה שאני רוצה (הלימוד בישיבות)אלא זה לימוד עם אחריות טעות בלימוד תבוא לידי ביטוי גם בחיים. אני לומד תלמוד כדי לענות על שאלות שמציקות לי היום. אבל יש כאן אתגר גדול. אנו מדברים על לימוד שלא פוסח על דבר שלא עושה הקלות ויחד עם זאת עלינו לתרגם לימוד שהוא כביכול עתיק לשפת ובעיות ימינו. דוגמא כיצד האיסור לצוד בשבת ילמד אותנו מצוות חדשות לחיינו המודרניים. זהו אתגר לא פשוט אבל הכרחי ואני מאמין שבסופו של דבר לימוד כנה יניב תוצאות. גם אני מתקשה למצוא מדריכי דרך, חלק מהמדריכים של יאיר הם גם מדריכים שגיליתי בעצמי: ליבוביץ, ארון הספרים היהודים, ראשי הציונות (אם כי איני יודע עליהם מספיק), ולאחרונה גיליתי את עולם הקבלה והחסידות שיש בהם פוטנציאל לפתיחת הפסוקים לעבר האדם המודרני (אבל זהירות מפני התייחסות מתקתקה מידי ליהדות שפרושים אלו יכולים להוביל אליהם, גם גזענות יש להבינם מרחיבים את הפסוקים, כמוציאים את הפסוקים מהמשמעות ה"מאובנת"), והספר "מבקש אלוהים". המאמר גרם לי להבין שגם חטאים שאני עושה אינם חטאים כי אני מחשיב אותם חטאים רק בגלל שהחברה הדתית רואה בהם חטאים ואני לא באמת רואה בהם חטאים. ומעשים שאין בהם כביכול חטא לאמיתו של דבר הם חטאים: חוסר סמכותיות בבית, השלכת פסולת, ועוד כהנה וכהנה.
    מזמין כל מי רוצה להגיב להגיב. דרכנו מובילה אותנו בדרך של בדידות. אולם בדידות איננה הניגוד ללימוד בחבורות (חברותא).

  4. יהונתן said,

    25 בדצמבר 2011 בשעה 3:46 pm

    שלום ד"ר יאיר!
    בראשית דברי אגיד שאני מאוד אוהב לקרא את הטורים שלך.
    אבל אני מרגיש שאמנם הטור הנוכחי שלך לא חרג מהרגלו להיות מחכים, מפרה את המחשבה ואת הנפש ושהוא גם רק פתח לעולם שלם חדש של מחשבות.
    אבל הוא כן חרג מאופיו הפנימי לטעמי הוא פשוט היה התקפה קשה על שומרי המצוות הקלאסייםץ באשר הם.
    אני יכול לענות לך טכנית שאני גם מקיים את כל המצוות שציינת ואני גם שומר על כל המצוות הפרטיות ויש עוד רבים כמוני אבל זאת תשובנ טכנית.
    ואמי רוצה לענות לך פה למה חשוב לי לדעת מה היחס שלך לשמירת מצוות באופן הקלאסי שלהם.
    א – כפסיכולוג אני מתפלא שפיספסת את הצורך של הדתיים כמיעוט לשמע ולדעת שמישהו כל כך עמוק שייך לשורותיהם זה מחזק לנו את האגו המותקף והחבוט על ידי האקדמיה החילונית.גם אתה אגב פה בתגובתך לא משכת ידך מהצלחת.
    ב- זה סממן שמראה על התפיסה הכוללת שלך שכיון שבחרת לחשוף את חלקה לגיטימי שאנשים יתגרו וישאלו על חציה השני שלא חשפת ( אנו משער שטטען שזאת שכלה שמנסה לאלל את המרצה)
    ג – אחרון אבל הבסיסי מכל .אני לא יודע אם אתה מודע לזה אבל כל טירון ישיבות זב חותם שומע ביומו הראשון בעולם התורה שחשוב מאד לדעת ממי יונקים דעות.מהסיבה הפשוטה שלרב אין לך בתור טירון בעולם הדעות והנפש את הכלים להבין את המקום שאליו דעה ששמעת תיקח אותך בעתיד.ולכן מחובתו של האדם ומאחריותו להפעיל מסננים.וכדי לדעת איזו עוצמת ביקורת אני מפעיל אני צריך לדעת מה הנפקא מינא המעשית מדברי התורה שלך.אם ברצוני לקיים מצוות מעשיטת זכותי לדעת שקריאה ממושכת בטורים שלך אמורה לקחת אותי למקום נפשי אחר וזכותי לקבל את האינפורמציה הזאת מראש ולהחליט האם אני הולך עכשיו להתמודדות עם עולם הערכים שלי או שלא מתאים לי עכשיו כזה מהלך.
    אני אמנם לא שאלת אותך באופן אישי אם אתה שומר מצוות באופן מסורתי אבל זאת הייתה השאלה הראשונה ששאלתי את חברי שהראה לי את הספר שלך לפני כשנה. וכך נוהג כל פרח ישיבות.למה שפטתי אותך עוד לפני שקראתי איתך ? כי היה ברור מרפרוף קל בספר שהוא הולך לעמת אותי עם נושאי ליבה וזכותי לקבל אינפורמציה מקדימה האם ברצוני לפתח נושאי ליבה.
    בכבוד רב.
    אוהב מאד את האומץ המחשבתי שלך

  5. אסף said,

    30 בדצמבר 2011 בשעה 11:28 pm

    שלום יאיר,

    מאמר חזק. רעיונות יפים שמבוטאים בדרך יפה. מזדהה עם כל מילה.

    אני אישית פחות מזדהה עם ה"כניסה" בשומרי מצוות אורתודוקסים, לא בטוח שכולם משתמשים בהלכה כדי לעשות לעצמם הנחות בהליכה לפני ה', או דרישת ה' כפי שאתה מכנה זאת.
    אבל אני לא יכול להעיד על כך מבית, שכן גדלתי בבית חילוני, באיזשהו מקום קל לחילוניים יותר להגיע לתפיסת עולם של דיאלוג עם ה' מאשר לאנשים שגדלו בבית אורתודוקסי. אני אישית מודה על כך לה'.

    יישר כח

    נ.ב. לפי התגובות בבלוג אני רואה שאתה לא לבד, לפחות תתנחם בזה 🙂

  6. 15 במרץ 2012 בשעה 10:52 am

    יאיר שלום,

    ראשית אציין שאני מזדהה עם רובם המכריע של הדברים. מעניין שספר דברים שמתאר את הגלות החשוכה והמרחק הרב של העם מאלוהיו, מתאר את ראשית התשובה בשמיעה בקול ה' ולא בשמירת מצוות. ישנם פסוקים שונים שמהם ניתן להבין ששמיעה בקול ה' אינה חופפת לשמירת מצוות, אלא מהווה שלב ראשוני ויסודי לחידוש הקשר ושמירת הברית עם אלהים.
    עם זאת, יש לי מספר שאלות/הערות אליך:
    א. האם יתכן שהשאלה החוזרת ונשנית שכולם שואלים אותך היא בעצם גם שאלתו של אלהים אליך?
    ב. לדעתי, השואלים היו מדייקים יותר אילו היו מנסחים את השאלה כך: האם אתה שומר גם מצוות כלליות הנכונות לכל העם? הדוגמאות שאתה מביא הם בעיקר מעולמו הפרטי של האדם, ולכן אופן היישום של המצווה הוא מאד דינמי, אבל ברגע שאתה עוסק במצוות לכלל החברה, צריך לגבש חוקים מפורטים יותר.
    ג. לדעתי, הרבה מאד מהשואלים לא מנסים לתייג אותך חברתית, אלא שואלים מתוך חיפוש וכמיהה לאלטרנטיבה אמונית לאורח החיים היהודי הגלותי. בסופו של דבר שומר ההלכה גם כאשר יתחיל לדרוש אלהים, יחפש גם דרך אמיתית יותר לשמור את המצוות "הפולחניות" וזאת מתוך הרצון להכיל בחייו מרכיבים אשר יקשרו אותו עם הזהות היהודית והלאומית במימד החברתי הכללי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: