האיש המפחד להאמין

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש המפחד להאמין

יאיר כספי

  הניסיון הלא פתור:

הניסיון הלא פתור שלי הוא אימה שאין ממנה הגנה. עומדים לעשות בי משהו מחריד ואין לי דרך למנוע את הדבר הנורא. יפגעו. ישפילו. ייקחו מה שירצו. ולא יהיו לי מילים להגיד. לא תהיה דרך למחות.  לא אוכל להתנגד. אם אצליח להשמיע קול איש לא יבין. לא ירצה להאמין. איש אינו רוצה להיות מעורב. איש לא יבוא להגן.

הניסיון החוזר הוא פחד גדול ולא מובן. מראש המכון. ממנהלת המשרד. מהשכן החדש. מהשכן הישן שהניח קופסת צבעים על הגדר. מאיש שחונה ליד ביתי ומדבר בטלפון. מהאיש ששלח לי מכתב רשום. מאיש ברחוב עם מבט זועם. מאלימות שתפרוץ פתאום.

ניסיון עבר שלא נפתר וחוזר בניסיון הנוכחי:

כשהזעם היה משתלט על אמי, היא הייתה מסוגלת לזרוק לפח את כול האוכל שהכינה לארוחת יום ששי, כי היה נדמה לה שאבי עשה משהו נגדה.

כשהזעם היה משתלט על אמי, היא הייתה מחפשת לו אשמים, שיעשו את הזעם הגיוני. מתחילה באבי, בשכנים, במנהל העבודה, באחותי. בסוף גם אני הייתי מוכנס לרשימה.

באחת הפעמים שהזעם השתלט על אמי היא גירשה מביתנו את אבי. פחדתי, היא אמרה, שבאחד מהתקפי הזעם שלו הוא יהרוג אותי.

כשהזעם היה משתלט על אמי, הייתה יוצאת מפיה להבה גדולה ששרפה את כול מה שנמצא בקרבתה. פחדתי שתשמיד גם אותי, אם אעז לחלוק על כתב האשמה. שמחתי שאינני מופיע ברשימה. או לפחות נמצא במקום שולי, ולכן אינני בסכנה.

והאמת, הייתי משותק מאימה. אמי הכריחה אותי להקשיב לנאומה. שהיה חוזר על עצמו כמה פעמים בשבוע. ובו פירטה את פשעיהם של כול האשמים במצבה. לא היו בזעמה נסיבות מקלות. אין הקשר. אין רחמים. אין זיכרון. אין מבט שרואה את האחר. זעם שהולך וגובר ומוכיח את עצמו. זעם קדוש שמוכן להקריב אותי. אם ניסיתי להציע הסבר חילופי אמא הייתה אומרת שאולי גם אני נמצא בצד השני. משתף פעולה עם אויביה. היא כפתה עלי להקשיב. ולא יכולתי לעשות מאומה.

אסור היה לי לכעוס, להתאכזב, להתפרץ, לבכות, לרעוד מפחד. לומר שאיני יכול לשאת את השנאה. אסור היה שהאישה תדע את מה שהיא עושה לבנה. אסור היה לי לדעת רצון שעלה בי באותה שעה להשתיק אותה.

ולא היה באותה שעה בעולם שליח אחד שלך שיבוא ויאמר ראיתי. אני יודע מה קורה. חכה. אבוא לעזור. נוציא אותך מפה.

אין לי אב. הלך. אין אחות. לא תחזור. אין דוד. לא בא לבקר. אין מורה. אין חבר. אין  מישהו שיבוא ויאמר הכעס מוגזם. הילד אינו אשם. אסור לעשות כך. לא נסכים.

אין שומר תמימים. אין שומר ישראל. אין אלוהים. לא ידעת. או לא רצית להתערב. או אינך יכול. לא הסברת. התהום עלה ואין עוצר.

פתרונות מדומים:

מול אמי למדתי לא להרגיש את מה שהיה אסור לבטא. לאטום את אוזני. לשתוק. לספוג, כאילו התרגלתי. להתחזות למקשיב. להכחיש את התוקפנות המופעלת כלפי. עד היום אני מגיב כך, ברגע הראשון, למכה הנוחתת עלי.

למדתי לשמור מרחק מאנשים שעלולים לזעום כמו אמי. לשים בינם לביני חומה, וגדר. סורגים על חלונותי. מערכות אזעקה שיצפצפו כשמישהו מנסה להתקרב אלי. וחדר מבוצר, פנימי, שבו אני נועל את עצמי, כשהאימה גדולה משלטת עלי.

למדתי לדחוק עמוק מאד את הרגש שעלה בי כשאמי הייתה כופה עלי להקשיב. אסור היה שיצא מזעמי אפילו פרור זעיר שיעשה אותי אויב. זעם עצור. זעם עצום. שעולה בי, שנייה לאחר שמישהו אומר או עושה דבר שנוגע בתחושת האימה הקדומה.

כשעולה בי זעם דומה לשלה, על מי שחזק ממני, או אני תלוי בו באותה שעה: המנהל, הרופא, הפקיד בעירייה, אני נמלא אימה. וחוזרת אלי חוויה קדומה של ילד שכול דיבור שלו בפני אמו יעמיד אותו בסכנה גדולה. ומוטל עליו לספוג. לבלוע את מה שקורה בשתיקה. להתנצל. להודות במה שלא עשה.

כשקטנים או חלשים מכעיסים אותי אני עושה את מה שהיא הייתה עושה: מנסה להצדיק את זעמי. מוכיח מישהו שעשה מעשה נורא. תובע מאנשים להקשיב לכתב האשמה. להכיר. להודות. להתנצל. לתבוע מחילה. כשעולה בי זעם דומה לשלה אני מצטרף אליה לבית מקדשה שבו עובדים אל רע. מרצים אותו. מרמים אותו. מזהים את שליחיו. מתכוננים ליומו.

כשעולה בי האימה הקדומה אני מפתח תכניות פעולה נגד כל מי שעשוי לפגוע בי. תכניות נקמה. ותכניות חיסול שאסור לאיש לדעת עליהן מאומה. מוסוות היטב בדאגה מדומה לצרכים של אנשים שעשויים להעמיד אותי בסכנה. זעם מוכחש. מושלך. מיוחס לאחר. ופחד גובר מן הזעם שיום אחד יפרוץ גדר.

למקרה שאמצעי ההגנה יכשלו והזעם יופעל, יתפרץ, יהרוס, ויהפוך אותי מבוקש על ידי כוחות החוק, שמרתי לי בית קטן. בקתה. על ראש הר רחוק מכל מקום ישוב. פסגה שאין אליה דרכי גישה. ואני מתכנס בו, לבדי, עם ציוד ומזון שהכנתי בעוד מועד.

פתרונות של ניסיון דומה:

את הניסיון שלי פתרו האנשים ההולכים בתמימות בעולם. נותנים את עצמם בידי איש שפגשו היום. רואים אותך משגיח עליהם דרכו. בוטחים בך שאם משהו יסתבך, תופיע ותחלץ אותם. הם תמיד עוררו בי פליאה ותשוקה ללמוד את סודם.

פגשתי אנשים שסיפרו לי על ניסיונות דומים לשלי שנפתרו בגיל צעיר: הילד שאביו אמר לאמו: אצלנו בבית לא נקלל גם אם אנחנו מאד כועסים. הילד שאמו אמרה לגננת: הילד שלי בסדר גמור גם אם כול הגן חושב אחרת, ולך יש תפקיד להגן עליו. הילד שאביו רץ, בלי לחשוב, להכות ילד גדול שהרים עליו יד.

אני קורא בתורה על אבות שהתגברו על פחדם כשזכרו את הברכה שהעמדת לרשותם. שזכרו את כול הימים שבהם היית לימינם. שלא פחדו גם בגיא צלמוות כי הרגישו אותך הולך עמם. שלמדו לסמוך על נאמנותך למי שנאמן לך. שבטחו בגבול שנתת להם לשמירתם. שלא יראו כשגילו שהם מייצגים אותך, מול אויבם. שידעו אותך, עצום, ונתגמד להם הפרעה שעמד מולם.

בתהילים קראתי בהתרגשות רבה את שירו של האיש שסיפרו לו שאתה יצרת הכול. גם אותו. ולכן מובטחת שמירתו. כשפחד, אב ואם ששלחת לו נשארו ערים בלילות לצידו ועל כן ידמה אותך, לא ינום ולא ישן לעולמים. שומר אישי צמוד, מפני חיות או אנשים, ברק או רעמים. שומר לנפש, הוא זוכר את שליחיך שנתנו בו אמון ונזהרו בכבודו. שומר לנער העוזב את אביו ואמו, המלווה אותו כשהוא חוזר לביתו. שומר עכשיו. שומר לכל חייו.

עמידה בניסיון:

קבלת ניסיון חיי מאתך מטילה עלי, ראשית, לשאת זיכרון אימה חוזרת. מציפה  ומשתקת. לשאת אותה בלי להתנגד. בלי לנסות בעצמי להיות מפחיד.

יובל שנים נאבקתי לנצח בקרב, שציווית עלי להפסיד.  להכיר שכך קבעה חוכמתך. תבוסה גדולה מדי בשנותי הראשונות, בלא הכוונה מתאימה, לא אפשרה לי ללמוד ממנה את כוונתך: לא לעשות מאומה. למצוא אל נורא בחוסר אונים וכניעה.

ניסיוני הוא ידיעה על אם שהייתה האויב האכזר והמסוכן ביותר של ילדה. כשחשבתי שזעמה של אמי עלי הוא טעות, נמלאתי אשמה, כי לא הצלחתי למנוע אותו. כשחשבתי שזעמה הפוצע של אמי הוא סתם מקרה, חיי איבדו משמעות. כשחשבתי שזעמה של אמי הוא רשעות שניצחה, לא רציתי לחיות. כשהייתי מוכן לשקול את האפשרות שהזעם נשלח אלי, ממך, הוא נעשה לי משימה, אחריות, שאין בה אשמה ייאוש או סתמיות. רק פציעה שבה צריך לעמוד.

אמונה אצלי היא מבחן קשה עד בלתי אפשרי. אני צריך להתגבר על כל נימי נפשו שזועקים לא לסמוך. אתה דורש ממני לוותר על מה שמרגיש לי "נכון". הזהירות. הבדיקות. המחסומים. ההתראות. מסלולי הבריחה. תכניות החיסול. בית המשפט. דמותך המפחידה.

ניסיונך דורש ממני להסתכן בדבר שלא חוויתי ואיני מכיר. והוא הפוך לכל מה שאני יודע ורגיל לעשות: להאמין לבוא שומר שאינו מופיע לי בזיכרון. להתנהג כאילו היה לי בך מגן מיומן. לסמוך על הבטחה שלא קיבלתי ממך. שהקושי אינו חמור. שאפשר והעניין מעצמו יפטר. שנתת לי כוח להתגבר. שלא תנטוש. שתלך עמי. שיש על מי לסמוך. שיהיה בסדר בסופו של דבר.

ניסיוני הוא אמון שאני צריך לתת בך. שאם אוותר על הזהירות, והבדיקות, ותכנית ההגנה, אתה תעשה במקומי את השמירה.

ניסיוני הוא אמון שאני צריך לתת באנשים. סיכון שאני צריך לקבל על עצמי, להתנהג כאילו ברגע המכריע, תתגלה בינם לביני. ללמוד דבר שלא ידעתי לעשות בעבר. לסמוך על זולתי המבקש אותך, כמותי.

ניסיוני לא הסתיים כשעזבתי את בית אמי. הוא חוזר אלי פעמיים שלוש בשבוע, כשאתה מטיל עלי לשאת סכנה, אמיתית או מדומה, או כעס שעשוי להיות מופנה כלפי. התכנית לימדה אותי לשאול איפה עלה בי היום פחד שווא. מהו פתרונו המדומה. באיזה תפילה אליך, אם תיענה, הפחד יתפוגג. איך אבטא במעשה את אמונתי בשומרי.

ניסיוני הוא מעשה יומי. להיות מוכן לשאת סכנות אמת שאתה מטיל עלי מעת לעת. להזכיר לעצמי שהפחד מהאיש העומד ברחוב על יד ביתי הוא חזרת האימה הקדומה, ולא גילוי של סכנה. לוותר על התכניות שאני עושה למקרה שהאיש ינסה לפרוץ לביתי. לזכור שתוכניותי הן פתרון מדומה לחרדה. לפנות אליך בבקשה להיות לי מגן עולמי. למנות אותך שומר לביתי כאשר אני יוצא למלאכתי.

תפילה

אני רוצה לא לפחד מהפחד. לא לעסוק בו כל כך הרבה. להפסיק להיזהר. להימנע. להתרחק. לתכנן מאבקים ונקמות. אני רוצה מאד לבטוח. לזכות במקום התמים שלא ידע סכנות נוראות. ללכת בעולם כאילו כל מי שנמצא רוצה לשמור עלי.

חנות הקסמים

אני רוצה זיכרון אחר. אם מכבדת. אב שומר. אחים שבאים לעזור. קהילה מעורבת. חברה צודקת. שלטון של חוק. צבא חזק.

תפילה

היה עוזר אילו שברי היה מגיע אלי ממך עם דף הסבר:

הרינו להודיע שנפלה החלטה מאת אל נורא עלילה

והיא לא בידך. ואין אשמה. ואי אפשר לעשות מאומה.

וכדאי, ורצוי, להתמסר. לכאב ולצער שחלקו עובר.

וחלקו נשאר. לפחד, שעל חלקו ניתן להתגבר,

וחלקו הוא אימה עם חוסר אונים גמור. והיא מצבנו. והיא בסדר גמור.

היה עוזר אילו היית מופיע למסור לנו את הדין.

והייתה הרגשה שאתה קצת מצטער. נושא עמנו אילמות ואימה. וחוסר אונים גמור. נושא עמנו את המרחק הבלתי נסבל, בין הכול יכול, והאדם המוגבל.

היה עוזר אילו לפחות היית אומר: ראיתי אותך ביום שבו עולמך נשבר.

ראיתי. וידעתי. מידי היה הדבר.

אני צריך שתבוא ותהיה עמי, בזיכרון המקפיא. בחוסר אונים סופי. ותאמר שאתה שם. רואה הכול. וגם אתה אינך יכול לעשות מאומה. כי כך נקבע. והשיתוק שלי רגיל ומקובל. מתאים למקרה. ואינו נחשב להסכמה. והוא מה שילד יכול לעשות במקרה כזה. והתכונה ההיא מכובדת וראויה. ומותר להיות שוב, לפעמים, במקום כזה. ולא תלך עד שאירגע. עד שאדע שאתה נמצא.

אני מבקש אל שאין לי מילים לתאר. חסר לי במאגר. לא יודע איך הוא מופיע.  לא מכיר את הרוגע שהוא משרה בנוכחותו.

אני צריך שתתחיל אתי מהתחלה. שלא תלך לשום מקום בחודשים הראשונים. שתחבק אותי כשאתקשה להירדם. שתספר סיפור שלא נגמר. שלא תיתן לשום חיה רעה להתקרב. שלא תאפשר להשמיע מילים להן ילד לא יכול להקשיב. אני זקוק לתיקון של אמון ראשוני. אני מבקש להכיר את האל, צילי, ההולך לימיני. אני מבקש אתה הנמצא עמדי.

אני צריך אל שאומר לא לדאוג. אין צורך להתכונן. לך לישון. אני שומר. כדי להאמין בך אני צריך שתוכיח שלי שאתה רוצה ויכול לשמור עלי.

מודעות פרסומת

10 תגובות

  1. טרנסנדנטלית said,

    12 בדצמבר 2011 בשעה 1:20 pm

    פחד הוא ביטוי של מתח במערכת העצבים. את המתח הזה ראוי לנטרל, לא בסמים אלא בתרגול מנטלי קל ופשוט של תכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית.

    האמון בעצמי הוא תוצאת לואי נחמדה של התרגול.

  2. א. said,

    12 בדצמבר 2011 בשעה 4:56 pm

    מקסים, מעורר השראה, אני איתך.. מזדהה עם התפילה לאל מחבק

  3. מאשה said,

    12 בדצמבר 2011 בשעה 7:09 pm

    זהו נס שאני מבקשת לחנוכה. את האלוהים הזה שבקושי יש מילים במאגר לתאר אותו. אל שומר, אל צודק, אל עומד לצידי, ואם אפשר, גם אל אוהב. בעצם, את הצירוף הזה: גם שומר וגם אוהב. אמן.

  4. עודד said,

    12 בדצמבר 2011 בשעה 9:15 pm

    יאיר תודה; לילה טוב.

  5. עודד said,

    12 בדצמבר 2011 בשעה 9:16 pm

    ליבי יוצא לאיש.

  6. דניאל said,

    14 בדצמבר 2011 בשעה 5:35 am

    דברים היוצאים מהלב נכנסו אל הלב שלי. תודה רבה
    השיר/התפילה מתמצת הכול:
    היה עוזר אילו שברי היה מגיע אלי ממך עם דף הסבר:

    הרינו להודיע שנפלה החלטה מאת אל נורא עלילה

    והיא לא בידך. ואין אשמה. ואי אפשר לעשות מאומה.

    וכדאי, ורצוי, להתמסר. לכאב ולצער שחלקו עובר.

    וחלקו נשאר. לפחד, שעל חלקו ניתן להתגבר,

    וחלקו הוא אימה עם חוסר אונים גמור. והיא מצבנו. והיא בסדר גמור.

    היה עוזר אילו היית מופיע למסור לנו את הדין.

    והייתה הרגשה שאתה קצת מצטער. נושא עמנו אילמות ואימה. וחוסר אונים גמור. נושא עמנו את המרחק הבלתי נסבל, בין הכול יכול, והאדם המוגבל.

    היה עוזר אילו לפחות היית אומר: ראיתי אותך ביום שבו עולמך נשבר.

    ראיתי. וידעתי. מידי היה הדבר

    ושוב תודה

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    14 בדצמבר 2011 בשעה 9:46 pm

    איזה סיפור חזק,מלא כאב,לופף בפחד. כמעט קשה להאמין שהוא אכן היה. שהוא אמיתי. שזו לא אגדת עם אכזרית. מלמד ומבהיר הדרך שבה הדברים מובאים, שיש בהם התייחסות לכל המרכיבים והנושאים שאנחנו עובדים עליהם ומחפשים בתוכנו בכל התהליך. למדתי המון. והתרגשתי. וכמובן – נפשי יצאה לאותו אל מבוקש בתפילה:
    שיראה אותי,שילווה אותי,שייצרף דף הסבר שאבין למה הוא התכוון במעשיו,ושיוכיח שהוא אכן בנימצא.
    תודה יאיר.

  8. שחר said,

    20 בדצמבר 2011 בשעה 6:13 am

    האם המסר הוא שאין תיקון לאדם פגוע?? האם חבל על המאמצים, התיקונים והטיפולים?? האם ביסודינו נישאר עם הצלקות שטבעו בנו בילדותינו??

  9. ד said,

    26 ביוני 2012 בשעה 5:55 am

    ריגשת אותי מאד….אתה אמיץ, ויש לך נשמה רגישה ויפה

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    13 במרץ 2016 בשעה 11:13 am

    מקסים, ומתאר בדיוק את מילות הפחד והאמונה שנזקקים לה בעת השתלטות הפחד. נפלא. תודה


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: