האיש עם הכתם על החולצה

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש עם הכתם על החולצה

יאיר כספי

יש לי כתם על החולצה. הוא נגרם כשניסיתי להגיש את צלחות ההגשה באירוע שעשו לכבוד הפסיכולוג שלי. כשבאתי להרים את הצלחות העמוסות גבינות הן התהפכו לי, התנגשו אחת בשנייה, ותוכנן נשפך על החולצה.

ניסיתי לנקות את הכתם עם מים וסבון. אני יושב בחדר צדדי שבו אין רואים אותי וממתין לראות אם הכתם יישאר או יעלם כאשר תתייבש החולצה.

אני חושש שאם אחזור לאירוע, והכתם יחזור ויופיע, יידעו עלי דבר מה מביך שיש בו גם אשמה. יגלו שאינני שייך באמת למסיבה. לא הייתי חבר שלו וגם לא עמית לעבודה.

הספק אם אני שייך למסיבה היה בי מתחילת הערב. לכן השתדלתי לעזור בהגשה. קיוויתי כי תרומתי תקנה לי רשות להישאר באירוע. הספק לגבי מקומי הביא אותי לעשות מאמץ להעמיס על עצמי שתי צלחות הגשה, אחת ביד ימין ואחת ביד שמאל. הצלחות היו כבדות הרבה יותר ממה שציפיתי. כשניסיתי להרימן התחלתי לאבד שיווי משקל ולא הייתה לי יד לתמוך בהתנדנדותן. הצלחות התהפכו, התנגשו אחת בשנייה, ונמרחו על החולצה. כלומר, אימת הכתם שיש עלי, כשעוד לא הייה על החולצה, גרמה לו להופיע בסופו של דבר.

החלום הופיע שבוע לאחר שהחלטתי לסיים את הטיפול.  בסופו ישבתי בחדר סמוך לאולם שבו נערכת המסיבה מחכה לראות אם כתמי שוב יופיע.

חשבון נפש של חלום:

השקר שאני מספר לעצמי הוא שהכתם נשאר והוא נורא. שהכול יסתכלו עלי אם אחזור לאולם. שהכתם יסמן אותי כלא שייך. מטופל שהגיע לאירוע של הפסיכולוגים. סירב להישאר במקום שאליו נועד: מקרה מוזר שמרשים לו להיכנס לאולם רק כשמביאים אותו לדיון בין אנשי המקצוע.

חטאי הוא ההמתנה שהכתם יעלם. ההתחבאות. ההסתגרות. הבדיקות החוזרות של מצב החולצה. ועונשו: הכתם גדל. אפילו כשהוא דוהה מעט, בעקבות מאמץ הניקוי, הוא מנהל את ההתנהגות.

האל הסמוי שלי הוא האנשים הצחורים. המטופחים. חסרי הכתמים. עבודתו של האל הזה הוא המאמץ להשתייך אליהם. לקבל הזמנה למסיבתם. לקבל מהם אישור לניקיוני. אני משועבד להם בניסיון הלא פוסק להסיר מעצמי את כתמי. ובהתגנבות לאירועים שלהם.

חסדו של החלום הזה נמצא בפתיחתו. שכחתי לציין שזו מסיבת הפרישה של  הפסיכולוג שלי. הוא פורש סופית מן העבודה. פורש מעולמי הפנימי. אני מוותר על האיש הצחור, שאין בו, לכאורה, שום דבר מהלכלוך שלי.

כלומר, היה חטא קדמון שהוביל באופן בלתי נמנע להסתבכות. מה אני עושה בכלל במסיבה הזאת? איני שייך לנסיכים הצחורים. לא הייתי שייך מעולם. אני שייך לאולם שבו רוקדים האנשים הבינוניים. אני שייך למסיבה שבה לכולם יש כתמים. וכולם מפילים דברים. יין וצחוקים. גברים ונשים. מוסיקה פשוטה. במקום גבינות גורמה מגישים בורקסים. ואיש לא מבחין בכלל אם נשפך לו משהו על בגדו. ככה זה בחיים.

הניקיון של הפסיכולוג שלי הפריע לי כל השנים. הוא היה גבוה מדי בשבילי. בגדיו היו יותר מדי לבנים. המרחק ששמר, בין המטפל למטופל, הרגיש אצלי כמרחק בין הברווזון המכוער לברבורים הצחורים. כתם אחד משלו היא עוזר הרבה לקבלה העצמית שלי. כמו זה שהעניקו למשה על כישלונו בפרשת מי מריבה.

ברחתי הרבה שנים מהמקום המלוכלך שלי. פחדתי מגילוי כתמים שאי אפשר להסיר. קיוויתי שאוכל להתעלות, באמצעות המטפל, למקום נעלה יותר. קיוויתי שיוכל ללמד אותי להיות כמותו, ברבור צחור.

בסיפור המקורי של המחבר הנורדי הברווזון מגלה שהוא ברבור יפהפה, כלומר בן אלים. הסיפור הצפוני מלמד להתגבר על חוויה של דחייה מידי קבוצה אחת באמצאות גילוי שאתה שייך לקבוצה נעלה יותר. בסיפור היהודי שמצאתי יש סוף אחר: האיש העומד בניסיון האנושי מגלה שכולנו ברווזונים עם כתמים. אין באמת ברבורים צחורים. אין אנשים נעלים. אין קדושים טהורים. אין  קבוצה שלפניה אנו  מכוערים. נחות הוא מצב האדם לפני אלוהים. אין דבר שלם כמו איש עם כתם על חולצתו, כתם שלא ייעלם.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. מאשה said,

    5 בדצמבר 2011 בשעה 5:27 pm

    אכן "אין דבר שלם כמו איש עם כתם על חולצתו, כתם שלא ייעלם".
    וגם, תודה רבה על האישור לספר לאנשים עם הכתם על החולצה על הכתמים שלי. לפעמים אני חושבת שצריך להעמיד פני ברבורה, אבל בסופו של דבר אני מודה בזה שאני ברווזה מוכתמת.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    6 בדצמבר 2011 בשעה 11:12 am

    יפה.אכן אין שלם מלב שבור.וה' משתמש דווקא בכלים שבורים.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: