האלילה שגילתה פגם שאולי יבטל את מעמדה

מרגעי הדעת של תלמידי פסיכולוגיה ביהדות:

האלילה שגילתה פגם שאולי יבטל את מעמדה

יאיר כספי

א.

אני מהשווים. אני יודעת, הכול יודעים. תמיד הייתי שייכת. תמיד הייתי  במעגל הפנימי.

אני איכותית: המראה, הכישורים, בית הספר, בית ההורים, הספורט, החברים.

אני נכונה. אני שומעת אתכם חוזרים על הדברים שאמרתי אתמול. מרגישה את המבטים. יודעת שמחר תלבשו את מה שלבשתי היום.

אני הכמיהה שלכם למרומים. הרצון לגעת באלוהים. לראותו חי ומסתובב ביניכם. להאמין שגם לכם יש סיכוי לחצות פעם את הגבול בין בני אדם ליצורי מרום.

אני מייצגת פה את החן. את הקלילות חסרת המשקל. את הנעורים הנצחיים. את המזל שאינו מסתיים. את האפשרות  שהאלים באו פעם לבקר בעולם והשאירו כאן ילדים. אני התקווה שנוכל פעם לשוב ולפגוש אותם.

אתם מסתכלים עלי כדי לעבור את היום. כדי לא לפגוש אמת שאינכם יכולים לשאת על הערך המוגבל שלכם.

להיות איכותי זו שליחות: להעלות את הסטנדרטים. לקבוע רף גבוהה של מצוינות. שיהיה לאנשים לאן לשאוף. לתת לאנשים דרך למדוד את עצמם. לדעת מה הם שווים באמת.

לכן לא נוכל לקבל אלינו כל אחד. אילו שיש להם את זה חייבים להישאר בנפרד. רבים רוצים להיות כמותנו, ואינם יכולים. אנו מקבלים רק את אלו שיש להם משהו מן האלים:

יופי הוא רמז. קשרים חשובים. כסף גדול עוזר אבל לא תמיד. אנחנו מחפשים מצליחנים אמיתיים. אנשים מעודכנים. שהולך להם. שהודיעו להם שהם ראויים.

תפקידנו לא פוליטקלי קורקט:  אנו מדרגים אנשים. מגלים מי בחוץ ומי בפנים. רומזים לאילו שאינם שייכים. קבלה של אנשים לא מתאימים יכולה להפוך את כולנו, כמותם, לסתמיים.

אם לא התקבלת אין זה אומר שלא נעזור לך. אילו שאין להם את זה שואלים אותנו כל הזמן איך צריך לחיות. מה לא נכון לעשות. מה עשוי לתת להם טעם לחיים.

אני עוזרת, כמיטב יכולתי. מביאה כדוגמא בעיקר את עצמי. איך אני אוכלת. איפה אני קונה בגדים. תכנית האימונים הייחודית שלי. מסקנות על החיים. אין כאן סכנה של חציית גבולות. מי שאין לו, לא יהיה לו את זה גם אם ילבש את הבגדים הנכונים.

להשתייכות לעילית יש מחירים שצריך לשלם. חייבים לגור במקומות הנכונים, גם אם אין לך את האמצעים. לא יעלה על הדעת לשלוח ילד לגן השכונתי, אם כל מי שבפנים הולך לגן האנתרופומורפי. גבר צריך אופני הרים ביבוא אישי מחו"ל גם אם אינו רוכב עליהם. אסור ללכת ללמוד היסטוריה גם אתה חושב שזה נורא מעניין. אי אפשר לשמור חברה מהילדות, שאינה מתאימה לחברים הנוכחיים. אסור לשפוט גבר שעזב אישה ושלושה ילדים קטנים, אם זה חלק מההתקדמות שלו בחיים.

חייבים להתעלות מעל רגשות. היה בחור אחד שאהב אותי מאד. וידע, הממזר, להגיע לי ללב, לגעת במקום השבור. לא הייתי צריכה יותר להסתיר דבר. אבל הוא לא בא מהמקומות הנכונים. הייתי חייבת להתנתק ממנו. יש טעויות שאתה עושה והן מורידות אותך למקום שבו לעולם אינך רוצה להיות: שולחים אותך לגור בחולון.

ב.

הייתי מהמצליחנים. היו  לי אישורים. המראה. ההורים. מקום המגורים. בעל מתאים. השכלה. חברים נכונים. קבעתי אותם על מזוזות ביתי. סידרתי אותם על המדפים בחדר האורחים. הם לא הצליחו להעלים את הכתמים.

הייתי מהילדים המקובלים וחשבתי שאני חייבת לשלם את המחיר. אסור היה שמישהו יגלה עלי את הסימנים. "קורבן" יכול היה למחוק את זהותי. אסור היא לאיש לדעת את הפרטים.

האמנתי בהצלחה שתמחק את הזיכרונות. אצלנו לא מודים אף פעם בעליבות. בחוסר אונים. שותים, או לוקחים תרופות. מעלימים את מה שיכול להוציא אותך מהמעגל המדהים.

ניהלתי את המכירות בחברה נחשבת מאד. שנאתי את העבודה, אבל היא הייתה חלק מהתדמית ההכרחית. וגם אי אפשר היה בלעדיה לשלם את המשכנתא על הבית הגדול מאד.

בזבזתי שנים על אנשים שלא היו חברי. נישאתי לאיש מבוקש, אפשר ששמעתם את שמו לכן לא אזכיר. איני יודעת אם אהבתי אותו. זה לא משנה יותר. הוא עזב אותי לטובת אישה שהתאימה לכסף שהוא התחיל לעשות.

הייתי בטיפול אצל חמישה פסיכולוגים שונים. איש מהם לא ידע עלי דבר.

הפסיכולוגים התחלקו גם הם לשווים, וללוזרים. בפני הלוזרים לא הייתי מוכנה לחשוף את עצמי. שיחייכו אלי בהבנה כאילו אני אחת מהם. בפני הפסיכולוגים המצליחנים לא יכולתי לעמוד ללא החליפה המחויטת שעושה אותי קצת יותר גבוהה מהם.

ציפיתי מהפסיכולוגים להתפעלות. הייתי מוכנה שיזהו אצלי משבר לא פתור רק אם יידעו להעלות אותו למדרגה של טרגדיה יוונית. סיפור על מום שהטילו האלים על אחד מהם, הנושא אותו בגבורה עילאית. כשעלו רמזים על לכלוכים שאני מסתירה, החלפתי את המטפלים.

כשנפלתי, התרסקתי לגמרי. מעמדי המיוחד. הצלחתי. חברי האיכותיים. האישה היפה שהייתי. שום דבר לא שמר עלי. לא עמד ביני ובין התהום.

רציתי ליפול למקום הנמוך ביותר. להרוס את המייצג שלי. ניסו לעצור אותי. לא רציתי דבר מעולמי המתפורר. השתוקקתי לדיכאון. לחופש מהמעמד המחייב.

לא ידעתי בתחילה מה משמעות הגילוי שאני מחדלי האישים. איפה הלוזרים גרים? מה צריך ללבוש? האם סולחים לך על שנים של יהירות?

חיפשתי אנשים שמכירים את המקום הנמוך ביותר. ביקשתי שיקבלו אותי לחבורת הכישלונות. כדי שאוכל לנוח סוף סוף מהמרוץ למדהימות. כדי שאוכל לבכות.

נותרתי לבד עם ילדה בת ארבע, בדירת שני חדרים בשיכון דרומי. רשמתי את בתי לגן השכונתי. לא היה לי זמן בבקרים להסיע אותה למקום אחר. החברה שבה עבדתי פיטרה אותי. הלכתי, בינתיים, עד שאסתדר, לעבוד כמורה בבית ספר יסודי. להפתעתי, אהבתי את עבודתי.

לא ידעתי למי אני שייכת. פגשתי אנשים שלא ידעתי לדרג. הם לא חשבו שהם מיוחדים. ולא מצאתי בהם פגמים ברורים. הם קיבלו אותי כאילו גדלתי ביניהם.

יכולתי לדבר על עצמי, בלי להסתיר את הכתמים. יכולתי לשמוח פתאום. נשבר קיר הזכוכית שעמד ביני ובין העולם.

לא ידעתי לומר מהו המכנה המשותף של האנשים החדשים שחייתי ביניהם. הם לא מדדו אותי ולא דירגו את עצמם. הם לא היו יותר טובים מאף אחד, וגם לא יותר גרועים. הם גם לא נבהלו מהייאוש. יום אחד הבנתי: יש להם אלוהים. והוא אינו אחד מהם.

בפרק הראשון של חיי קיבלתי ממך כמה יתרונות שהכול רואים. טעיתי לחשוב בהם שהם סימן של מעמד מיוחד שאתה נותן לי בין בני אדם.

חשבתי שאני מקור האור. טעם החיים. כך ראו אותי הורי שלא היה להם אלוהים מלבדי. הם נתנו לי להרגיש שבזכותי העולם קיים. כשפגשתי עוד ילדים כמותי, הסכמנו שאנחנו העם הנבחר.

מעמדי המיוחד שמר עלי. האמנתי כי בזכותו לעולם לא יקרה לי דבר גם אם אחצה רמזור באור אדום. התנועה תהיה חייבת לעצור.

כישורי החברתיים הטובים נעשו, בגלגולי החדש, לייעוד מקצועי בעבודתי עם ילדים.

אני מלמדת אותם להכיר במתנה שקיבלו ממך, לחלוק בה עם חבריהם, ולבטוח בחבריהם הרוצים לחלוק עמם את חסדם. לחוש את הכמיהה של חבריהם לדבר ממך המצוי אצלם. להשתתף עם בני גילם במסע הפענוח של כוונתך. להעיז, מתוך בטחון בך, לא להיות שפוט של המקובלים. להכיר בערכם אצלך גם כשהכול מאוכזבים מהם. לשאת כעס על חברים, בלי להפסיק לראות בהם צלם אלוהים.

למרות שחיי השתפרו פלאים, מזעזע אותי לפעמים לחשוב שאני כמו כולם. נחמד עדיין לפגוש מישהו שרואה בי משהו מעולם אחר.

מודעות פרסומת

3 תגובות

  1. עודד said,

    13 באוקטובר 2011 בשעה 8:29 pm

    יאיר תודה;

  2. מאשה said,

    14 באוקטובר 2011 בשעה 7:02 am

    מקסים!
    נזכרתי בשלום עליכם אהוב נפשי, שכתב את "אשרי, יתום אני!"

  3. א. said,

    17 באוקטובר 2011 בשעה 11:00 am

    כתוב יפה.. מזדהה עם סיפור תחושת הנבחרות למרות פצע פנימי שצריך להסתיר ואיכשהו המשיכה לנפילה מן המקום הגבוה אל המשבר והעליבות.
    הסוף הטוב של הסרת המחיצה מן העולם ומציאה עצמית, לא מוכר לי מעולמי. עדיין מסתכלת בשברים: מה שייך למה ואיך ממשיכים ולאן.. יכול להיות שלכל אחד דרך אחרת….


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: