האיש המפחד לגלות שאלוהים לא רצה בו והוא נולד בטעות

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש המפחד לגלות שאלוהים לא רצה אותו והוא נולד בטעות

יאיר כספי

א.

אני שומר מרחק כי איני יכול לשאת דחייה, גם אם היא נעשתה כי  איני מתאים או אין מקום. או אפילו אם דוחים שם את כול העולם. הדחייה שלי תמיד אישית. נוגעת לי בפצע קדום. אני שומר מרחק כדי למנוע עלבון כבד מנשוא.

 ב.

אני שומר מרחק, למרות שאני זקוק לקרבה. משתוקק לקשר אנושי, למגע. ומשדר שאיני צריך.

אני זקוק לאישור שאוהבים אותי. שרוצים שאשאר. אך בשל השליטה בי שהצורך הזה שלי עשוי לתת למישהו, לא אתן לאיש להרגיש את כמיהתי.

 אני שומר מרחק למרות שהכרחי לי לקבל אישור לביטולה של קללה שהטילו עלי: שייוודע עלי דבר שבשלו הכול ידחו אותי. אני שומר מרחק מפני שאני ירא מסימנים לאפשרות שהגזרה הקדומה תקפה.

 אני שומר מרחק ומביט בהשתאות באנשים שמתמסרים, שיוצרים בקלות קשרים, שמוצאים בכל זולת אח או אחות. ראיתי פעם מודעת אבל על איש אחד שהיה "יקר ואהוב" וחשבתי שלא שמר מרחק מקרוביו. קינאתי בו וחשבתי שקיבל ברכה שאיני מכיר.

 ג.  אני נזהר מאנשים שדחו אותי בעבר. אני נזהר מאנשים שאהבו אותי, עד שגילו עלי איזה דבר. אני שומר מרחק מאנשים שאני מדמה שאוהבים אותי היום, למקרה שאני טועה. מרחק אשמור גם מאנשים שנדחו, כמותי. איני יכול לשאת איתם בכאב שעוד לא נשאתי בעצמי.

אני בודק שוב ושוב את מי שיחסו אלי חיובי,  כדי לא להיות מופתע משינוי שיכול להיות כואב מדי. אני שומר מרחק מאנשים שלא ברור לגביהם מה הם מרגישים כלפי. גם לאנשים שהביעו כלפי חוסר רצון קטן, שולי, כמעט ואין סיכוי אצלי. דחייה מעליבה אותי עד עמקי נשמתי.

 אני שומר מרחק. לא אציע הצעות. לא אבקש חברות. לא אשאל אנשים אם הם רוצים שאבוא, או אשאר, או מה הם מרגישים כלפי. אסור לי לגלות שלא רוצים אותי לפעמים. דאגתי שלא יהיה לי מושג אמיתי על תחושות של הזולת, שאולי לא אוכל לשאת. אני נזהר לא לבקש יותר מדי, כדי שאם ישנה מכסה המגיעה לי, ואבקש יותר, לא יגידו שאני חזיר.

 ד.  אני שומר מרחק מזיכרונות שלא למדתי לשאת. אני שומר מרחק מרגשות שלי, שאולי מישהו, פעם, לא היה מוכן לשאת אצלי, ולכן אני חושש שאין להם בכלל מקום בעולם החברתי.

 ה.  אני שומר מרחק מאיבה סמויה. מעוינות מוכחשת. מבוז. מדחייה.

אני מפחד לגלות שלא רצית אותי ונולדתי בטעות. ייראתי מדחייתך אותי,  שאי אפשר לשאת,

הביאה אותי לשמור מרחק מאנשים שאולי רואים עלי את כוונתך.

 ו.

אני זוכר מרחק שהיה.

איני זוכר אם ביקשתי דבר מה,

או שנזהרתי שאיש לא ידע כי רציתי קירבה.

 נזהרתי כל כך,

עד שלעולם לא אדע,

אם דחו אותי,

או שהספקתי לברוח לפני שזה קרה.

 האם נדחיתי משום שדחיתי,

כדי להגן על עצמי מדחייה?

האם איני רוצה אותך,

או שאינך רוצה אותי,

או שלא רצית אותי,

כי נתתי לך תפקיד כזה?

 ז.  אני שומר מרחק. קשה להתקרב אלי. המרחק שאני שומר הולך וגדל. אנשים חשים במרחק שאני צריך לשמור מהם, ונזהרים לא לעבור את קווי הגבול שסימנתי סביבי. הספק, הזהירות, ההימנעות שלי מקשרים שבהם אולי ידחו אותי, יצרו ספק, זהירות וריחוק כלפי.

 יש לי חלום חוזר על הר שבו אני חי לבדי. מסתתר מפני הרשויות המחפשות אותי על פשע שאולי ביצעתי ואיני זוכר. אני מרגיש בטוח בהר שלי. אגרתי שם מספיק מצרכים לכמה שנים כדי שלא אצטרך לראות אנשים. מה זה אומר?  מה עשיתי לך? מדוע היטלת עלי לשאת את דחייתך?

מודעות פרסומת

3 תגובות

  1. מאשה said,

    27 בספטמבר 2011 בשעה 7:05 am

    מזעזע! בעזרת השם ימצא את דרכו להרגיש אהוב ורצוי. שנה טושה, שנה של שייכות (אך במידה, שלא ייבהל 🙂

  2. עודד said,

    27 בספטמבר 2011 בשעה 7:32 am

    יאיר תודה;

  3. 1 באוקטובר 2011 בשעה 4:53 am

    שאלתי את עצמי למה זה כה נוגע בי.. אולי, כי בתוך תוכי יש משהו מהתיאור הזה?למרות שאני רואה את עצמי אדם פתוח ומתקרב, תמיד יש שומר הער לכל תנועת דחייה ומתריע, זהירות.. ואני מתכווצת, מתפתלת, בורחת.קמתי הבוקר עם תחושה קשה ופתחתי את האתר והנה טקסט שמחבר אותי לעצמי ולמשהו שאני לא רוצה לגעת.. קבלתי חומר חשוב לתפילה של ראש השנה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: