רגעי הדעת: האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האיש שניהל את עצמו מול אב קטן

יאיר כספי

במשך שנים הייתי בטוח שחיי אינם מתנהלים כפי שרציתי כי לא הצלחתי לעלות למדרגתו של אבי, שהיה בעיני הגבר האמיתי.

עד שהבנתי שהיה זה רק סידור העבודה המשפחתי. הבן היחיד שאבי יכול היה לשאת הוא זה שנשאר תמיד שתי דרגות מתחתיו.

כשהתחלתי לגדול, בסוף בית הספר היסודי,  והפער בינינו הצטמצם, רמזה לי אמי שצריך לגדל גם את אבי. הוספנו לו גובה, צבענו אותו בצבעי מלחמה. הושבנו אותו על כסא כבוד. וסיפרנו עלילות גבורה על שרותו הצבאי.

קיבלתי על עצמי לשמור תמיד את אבי יותר גדול ממני מתוך אמונה כי  אם הוא ירגיש גדול מספיק אולי הוא ימצא לצידו מקום גם בשבילי.

כשיצאתי לעולם היה בידי ספר מצוות קטן ונעלם, ובו היו כתובות החובות שקיבלתי על עצמי  בעבודת אבי:

לא תעמוד על דעתך. איש אינו אוהב שיודעים יותר ממנו, או כשמתעקשים שהוא טועה. אמור רק את מה שהכול מוכנים להסכים לו, ומנע תרעומת כלפיך שאולי לא תוכל לשאת.

נאמן לביקורת של אבי, עשיתי רק את מה שאני בטוח בו לגמרי. נזהרתי לא להסתכן. היססתי הרבה לפני כל החלטה.  נמנעתי מן המקומות שהם אני יכול לצאת טיפש. לא עשיתי משהו רק כי אני רוצה.

כדי לשמור את אבא גדול, התרגלתי להסתכל הצידה בכל פעם שנגלתה בו חולשה. אסור היה לי לפגוש אותו אנושי כמותי. נהגתי כך גם בסובבים אותי. אף פעם לא ראיתי בהם יסוד עלוב או נבזי.

כדי לא לעורר את קנאתו נזהרתי תמיד לא להשיג אותו בהרבה. לאחר שנים של לימודים אקדמיים דאגתי לא לסיים את התואר, שאין לאבי. בכל מה שעשיתי נזהרתי לא להצליח יותר מדי. האמנתי שהצלחה גורמת לאנשים לשנוא אותך. בהצלחה אתה  מתייתם.

היה לי חלום על היום שבו אצא ממקומי המצומצם: תגלית שאגלה. ספר שאכתוב. עסק שאקים. מעשה גבורה. לפעמים עבדתי קשה בדרך לשם, אבל תמיד נשארתי צעד אחד לפני יעדי. פחדתי שביום שאגיע לשם יתקפל אבי ויעלם.  זה מה שאבא תמיד אמר כשהייתי מבקש ממנו לשחק אתי בילדותי: לא כדאי לך להתחרות בי, כי תמיד תפסיד. ואני הבנתי: גם אם תנצח אותי, תפסיד. תפסיד אותי.

כאשר נסיבות החיים אילצו אותי להתעלות לרגע, ללכת לקורס קצינים, או למלא תפקיד ניהולי, נהגתי להקטין את הישגי, להציג אותם כשוליים ליד מפעלו של אבא, שהקים, עם חבריו, את תחנת מוניות השרות הגדולה של עירנו.

קיבלתי על עצמי את המקום המצומצם שאבי, גיבור ילדותי, סימן בשבילי: לא יודע הרבה. קצת רך, ולא מקורי. בכך, האמנתי, אני מוכיח לו את נאמנותי.

הערצתי אנשים שיש להם את זה. מצליחנים, יוצאי סיירת, שמעיזים ללכת על כל הקופה ולא דופקים חשבון לאף אחד. האמנתי שיום אחד קורבני ישתלם. ואבא, או מישהו מדמויות המופת שלי, יוותר על קנאתו בי, יצליח להזדהות אתי ויכניס אותי למועדון המצומצם של הגברים האמיתיים בעולם.

המחשבה לוותר על אבי. לראות אותו בגודלו האמיתי. לפטר אותו מתפקיד המגדיר שלי נראתה לי בלתי אפשרית. האמנתי שזהו סדר הדברים הנכון: בן אינו יכול ללכת לדרכו לפני שאביו אישר לו שאפשר לסמוך עליו. שיש בו חכמה וגבורה ודעת אלוהים משלו.

האמנתי שאובדנו הוא משהו שלא אוכל לשאת. שבלעדיו לא יהיה לי לעולם למי לפנות, למי להשוות את עצמי, למי להידמות. לא יהיה מי שיאשר לי את הישגי וייתן להם משמעות. שיילקח ממני הסיכוי לדבר האמיתי, שרק אבי מוסמך לתת.

כדי לצאת מביתו הייתי צריך ראשית להכיר את מחיר עבודתו: אבא היה אומר שאני חלש כי תמיד ויתר לי. והאמת, אני חלש כי תמיד התחשבתי בו. לגלות שחיי לא הולכים לשום מקום. לקבל שאבי לעולם לא יראה בי את מה שאין בו. וכי אפשר שיהיה לי אב אחר, תחליפי.

לא היה צורך לעמוד מולו. להתעמת. רק להכיר שאין מול מי. שלא נתת לי את האב שביקשתי בעולמי.

בן שלושים, הלכתי לחפש לי אב אמיתי. חיפשתי אחד שאינו מתקנא בבנו. לא חושש מהישגיו. לא חייב כל הזמן לנצח אותו. אב שיודע להתעלות לשעה מעל צרכיו. נדיב. אמיץ לב. יודע אמת, מאתגר אותי להוכיח את עצמי, ומזמן לי אפשרות.

אנא אלוהי, גלה לי את האל שלא פגשתי בבית הורי. חולק עם בנו את סוד כוחו. מכיר בי כנושא דברו. זקוק לי חזק ועצמאי. ספר לי שאתה נהנה לראותי, לפעמים, עולה עליך, אבי.

 

 

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. מאשה said,

    18 ביולי 2011 בשעה 8:48 am

    לאחרונה הכרתי בחור כזה. למרבה הפליאה, גם הוא בן שלושים. אשמח להראות לו את הרשימה הזו, אולי תיפקחנה עיניו….

  2. יורם אינדיק said,

    20 ביולי 2011 בשעה 6:37 am

    האיש שניהל את עצמו מול אביו הקטן
    ואריאציה על סיפור

    הייתי איש בן 7 כשהתחלתי לנהל את עצמי מול אבי הקטן.
    לאט הבנתי שאצלנו במשפחה יש סידור עבודה משפחתי,אמא כנועה ששומרת על עצמה בבועתה ,אחות ואיש בן 7 שמטפל באביו הקטן.
    בבית הספר היסודי ניהלתי את ההשפלה,הביזוי והמכות של הילדים, ומיד שב לביתו מרגיע את אביו הקטן שהלב שלו תקין,גם הנשימה ושהכל יהיה בסדר,גם בעבודה.
    קבלתי על עצמי בלי משים לשמור תמיד על אבי,להרגיע,להוקיר לשבח וגם להאזין לטענותיו על עולם ומלואו בעיקר על אמא שלי, כל כך התאמצתי להסביר לו שמלבד צבע שחור יש גם צבע לבן והרבה צבעים חיים אחרים בעולם.
    אבי הקטן הקשיב להסברי שעות ארוכות ,העלה חיוך דל על שפתיו,לרגע היה נדמה שתמו בעיותיו,הלכתי לענייני- והוא שב לעולמו,שב לעולמו באחת.
    כשאבי הקטן ביקר את אימי ללא הפסקה,הקשבתי לו בסבלנות,ניסיתי להראות לו את הצד השני של המטבע,היו רגעים בודדים שהרגשתי שהצלחתי ואז צלל שוב אבי הקטן למחוזותיו.
    כשאבי הקטן היה לידי עשיתי לו למענו ולרווחתו,לא עשיתי משהו רק כי אני רוצה.
    ניסיתי כל כך להפוך את אבא הקטן לגדול,התרגלתי לתרגם את חולשותיו בהסברים מפליגים על גורל אכזר שניתן לשנותו בקלות לו יקשיב לי ובניתוחים מרחיקי לכת שזה לא הוא, זה העולם.. ומיד אחרי שהסברתי,הצחקתי,טענתי,חכמתי,והיה נראה לרגע שהצלחתי ואבא הופך לגדול ,הסרתי את פי מהפומית והפסקתי לנפח.. חזר אבי להיות קטן.
    כדי לא לעורר את דכאונו,הייתי תמיד שמח לצידו,מצחיק וגיבור,הייתי חזק מולו, גם כשכל הכתה ירדה עלי והבנים היכו אותי, נזהרתי מאוד לצידו,רציתי רק להראות לו את הצד היפה בחיים,רציתי אבא גדול.
    וכשאף אחד לא שמע ואיש לא שם לב טיפסתי על עץ גבוה בחצר,סידרתי לי בית שהיה ענף ,הצטנפתי עליו וטוויתי חלומות שאעשה מעשי גבורה שיצילו הרבה אנשים,שיכתבו עלי בעיתונים,שמנהל בית הספר ייתן לי פרס ויתנצל קבל עם ועדה, בשם הכיתה שצחקה עלי.
    החלומות שלי נטעו בי את ההכרה שאני גם כן פה,לא רק הוא.
    הרבה אחרי שהגשמתי חלומות,ופתחתי עסקים הבנתי שגם שם בעשייה הגדולה הזו רציתי להרגיע את אבי הקטן.
    הייתי נבוך כשסיימתי קורס קצינים,אבי הקטן היה מופתע שמח וחרד אך נרגע כשהבין שהאיש הקטן כבר קצין גדול וכך אבי הקטן קיבל בטחון.
    הסתפקתי במקום המצומצם מאוד שקבלתי,מול עיניו התלויות ובוהות באוויר .
    המחשבה לוותר על אבי,לראות אותו בגודלו האמיתי,לפטר אותי מתפקיד המושיע והתומך,נראתה לי בלתי אפשרית,האמנתי שזהו סדר הדברים הנכון,בן יכול ללכת לדרכו ובתנאי שדרכו תרגיע את אביו הקטן המפוחד.
    רק משהלך לעולמו הבנתי שלא היה צורך להתאמץ כל כך כל השנים,להגדילו ולהרגיעו רק אז הכרתי שלא היה מול מי.
    ואז התחלתי לחפש לי אב אמיתי ומצאתי אותו עמוק עמוק בתוכי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: