רגעי הדעת: האישה שלא החליפה אלוהים באיש

מרגעי הדעת של תלמידי "פסיכולוגיה ביהדות":

האישה שלא החליפה אלוהים באיש

יאיר כספי

כשפגשתי את חגי ידעתי בו,

שאתה שלחת לי אותו.

הוא הופיע ברגע המתאים.

הוא ידע מתפילתי הרבה מילים,

הוא נענה לכמיהות שרק אלוהים יודע עליהן,

ולא נעלב אם ברגעי קרבה,

קראתי לך, במקום לקרוא בשמו.

שבועיים לאחר שנפגשנו , עברנו לגור יחדיו,

חשבתי, לתמיד.

שנה לאחר שהתחלנו לצאת הצעתי לחגי שישא אותי.

לא חשבתי שמשנה מי מציע למי.

לא חיכיתי לגבר שיכרע על ברכיו.

לא חשבתי שאסור לאישה לגלות שהיא רוצה.

לא חשבתי שאישה צריכה לשמור על כבודה.

הכבוד, האמנתי, שמור רק לך.

לצרכים שלי אני אחראית.

חגי אמר שהוא צריך לחשוב.

שאולי עוד אינו מוכן.

שאולי הוא צעיר מדי.

שלא צבר מספיק חוויות.

שלא הכיר מספיק בנות.

הייתי המומה: איך הוא מעז למעול בשליחותו?

האם לא חתם בפני על חוזה,

לקבל את כל מה שקבעת לו?

פתאום נוצר אצלי ספק קשה,

אולי חגי הוא מתנה מדומה?

אולי הוא תפילה שעוד לא הגיע זמנה?

אולי בא אלי מטעם עצמו,

ואיננו חלק מתכניתך?

חברותי אמרו שאני צריכה להיאבק עליו.

שאני צריכה לתת לזמן לעשות את שלו.

שאני צריכה לתת לחגי לגלות לבד שנועדתי לו.

שאסור לי לוותר על גבר מופלא כמותו.

שאולי לא אמצא עוד לעולם אהבה כזו.

אטמתי את אזני לכל האזהרות ולכל העצות.

מאנתי לחכות לחגי.

למחרת היום שבו ביקשתי את ידו,

ארזתי את חפצי ועזבתי אותו.

חגי שימח אותי כמו שאיש לא עשה,

כשהייתי איתו הייתה לי הרגשה שעולמי נשלם,

ודבר אינו חסר בו.

אהבתי את חגי יותר משאהבתי את עצמי.

אבל הוא לא היה כל עולמי.

אחרי לכתו באו לי ימים קשים,

של בדידות, ובכיות, וספקות.

האם טעיתי בכוונתך?

האם הייתי חסרת סבלנות?

האם בראת לכל אישה בעולמך,

רק גבר אחד שלו היא צריכה לחכות?

לא היו לך בשבילי עוד מתנות.

לא נתת לי הסבר.

לא היה מענה לתפילות.

ולא גילית לי כמה זמן צריך להמשיך לחכות.

ואם יהיה לך חתן בשבילי,

לפני שאהיה זקנה מאד.

ידעתי רק שישנה אפשרות נוראה מזאת:

להיוותר בלא האחד,

שאיתו אני מנהלת את השיחה הזאת.

בהמשך פגשתי בחור נוסף,

שאהב אותי בלא סייג.

חשבתי שצריך להתחיל להתרגל אליו,

וכבר ראיתי אותנו חיים לא רע יחדיו.

באמצע כל זאת, חגי הופיע שוב.

ואמר שחשב, והבין שעשה טעות.

וראיתי בו שאינו עובד אצל עצמו.

והוא מוכן לקבל עליו את שותפות השניים,

המוצאים אותך יחדיו.

אז הלכתי אליו.

שלושים שנה חגי הוא חסדי,

חברי, שותפי ואהוב לבי.

זכיתי במתנתך, כך נדמה,

כי לא החלפתי,

אותך, איתו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. מאשה said,

    27 ביוני 2011 בשעה 11:35 am

    נפלא ומעורר תקווה 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: