הזקן הצרפתי

רגעי הדעת:

הזקן הצרפתי

יאיר כספי

זיכרונות של  שמחת ילדות,  מתעדים לפעמים חוויות מכוננות שבהן נתגלו לאדם יכולת, רשות או תפקיד שילוו את חייו. מקומות אליהם הוא יכול לשוב בבטחה. שעות שבהן היה אלוהים בעולמו:

לזקן יש זמן. הוא מגלף לאט גזע עץ קטן. אין  מקום שהוא ממהר להגיע אליו. אין משהו שצריך להספיק. הוא מזמין את הילדה להיכנס עמו לעולם שבו נעצר הזמן.

הזקן נותן לילדה מקום ביצירתו. הוא נתן בידה של בת החמש נייר החלקה ולימד אותה ללטש את העץ שהוא מגלף. כשימלאו לה שבע שנים יפקיד בידיה גזע עץ עם כלי פיסול משלה. פסליו אינם חשובים בעיניו יותר מהאנשים סביבו. הוא אינו נמדד יותר בכמה ייעשה. הוא גם אינו חדל ממלאכתו כשהיא באה לביקור היומי שלה אצלו.

זו מתנתו של איש שידע לפרוש. והוא מתחלק בה עם נכדתו. פותח לה שער למקום הנמצא מעבר לזמן.

זהו תפקידו הייחודי של הסב. דבר שאב ואם, השקועים במרוץ, מתקשים לתת.

הזקן ומשפחת הילדה גרים בבית משותף באשדוד באמצע שנות הששים. במפעלם הם גוברים על קושי שנדמה היה, בתחילת היכרותם, שימנע את הקשר ביניהם. אין ביניהם שפה אחת ששניהם מדברים. הוא עלה מצרפת לפני כמה שנים ומדבר רק את שפתה. והיא מדברת עברית שלא ידע. שפה אחרת יש ביניהם. משימה שלה השניים שותפים, והיא עושה את קשיי השפה ופערי הגילים ללא חשובים.

הזקן הוא הסבא המאומץ של הילדה. אמה, שאיבדה את הוריה בשואה בגיל דומה לזה של הילדה, אומצה בתחילה על ידי דוד שאצלו גרה זמן מה, ואחר כך נמסרה למשפחת איכרים לא יהודים שטיפלו בה באהבה. כשרבו קשייהם, הם מסרו אותה לנזירות, שגידלוה במסירות.

בלב הזוועה, האם גילתה כי יש בעולם אנשים היכולים ומוכנים להיות הורים חילופיים למי  שהוריו אבדו לו.

האם זיהתה את רצון הבת בסב, בדור שאבד. האם גילתה את הזקן הזקוק לנכדה. היא נתנה לקשר את ברכתה, לא דורשת בלעדיות על בתה. אימא, חייה גילו לה, יש יותר מאחת. סבא יכול להיות איש מארץ אחרת המדבר שפה לא ידועה.

זיכרון השואה שלה לא לימד אותה לחשוד בכוונותיו של איש זקן, כשם שנוהגים בזמנים שבהם אבדו אמונה ואמון בסיסיים. היא למדה לזהות את אלו שיכולים גם בצל סכנה גדולה להסתכן בנאמנות לאחר הזקוק לה.

האם מתחלקת עם סביבתה במתנות שקיבלה ומקדישה חלק מזמנה לעזרה לעולים החדשים בסידורים שהם מתקשים לעשות בארץ חדשה. לפעמים מביאה ארוחה.

האם אינה דורשת את מקום עושה הטוב רק לעצמה, היא חולקת בשמחה עם בתה את מעשי חסדה. מוכנה לתת לבת להתעלות על אמה במפעל הנתינה.

הזקן, האם והבת לא נפלו למקום שניצולי שואות לפעמים מוצאים עצמם בהם:  אימת הזר העלול להיות שליח של יצר רע. או עבודת המתים המותירה את החיים עם אשמה, או עבודת כאב האבדן הנורא, שמנסים לשלוט בו על ידי הימנעות מאהבה חדשה.

האם, הזקן והילדה אינם יודעים שהם שותפים למפעל גדול מהם: תיקון השואה. שם איבדה האם את מקורותיה, והזקן את מי שימשיך אחריו. הם משלימים איש לרעותו את החלקים שנלקחו מעולמם: "אב", "סב", "בת", "נכדה". מקימים מחדש את המשפחה הרב דורית, בשכונת ניצולי השואה שבה כל דור מכיר רק דור אחד נוסף.

הם קיבלו על עצמם את ניסיונם. שבר שהוטל עליהם לתקן בעולמם. יש להם, אולי בלא ידיעתם,  אב אחד משותף, והם מקבלים את הנחיותיו לבנות משפחה מן השברים שהותיר בידיהם. הם נתנו לך לקבוע מי יהיה פה אב, ומיהו סב, ומי הוא נכד שימשיך את מעשה החריטה.

בשנה השנייה למפגשי הסב והנכדה, ביקשה הילדה בת השש מאמה לשלוח אותה ללמוד צרפתית. האם נענתה, מורה פרטית נמצאה. הילדה הצטיינה בלימוד השפה ולאחר מספר חודשים כבר יכלה לפטפט עם הזקן בשפתו. גם לפני כן לא חסרו להם מילים. המאמץ שעשתה הייתה דרכה לומר לזקן שהם משפחה. צרפתית, בבית המשותף באשדוד, הייתה שפתך.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. המתמודד said,

    30 במאי 2011 בשעה 7:54 am

    חוץ מתיקון שיש לי במקום :"מתחלק בה" חולק איתה"
    לא הבנתי את הבלוג הפעם.
    הבנתי את העטיפה ופחות הבנתי את התוכן…

  2. 31 במאי 2011 בשעה 2:10 pm

    יפהפה.

    כל כך הרבה נקודות חשובות בסיפור קצר.

    ובעצם, הכל מתאים גם לעולם שלנו היום, למציאות שבה לרבים אין צאצאים , מסיבות שונות, ומאידך , משפחות רבות זקוקת לעזרה .


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: