האומה שגילתה סמכות יותר גבוהה

האומה שגילתה סמכות יותר גבוהה

יאיר כספי

מאמרו מעורר הציפיות של דוד גרוסמן על מלחמת לבנון ידע לתאר את הלך הרוח הכללי: געגועים לימים שבהם היו לנו ערכים. וסיבה. ומטרה. ומשמעות. ומדינה אהובה. וכאן נגמר לו הסיפור. גרוסמן אמר שאנשים מכל מיני מחנות צריכים להתארגן ביחד ולעשות משהו. ולא ידע לומר מהו הדבר שיאחד אותם. ומה הם צריכים לעשות. ולמען אילו מטרות. גרוסמן נגע בגעגועים ולא העז לעמוד מול שבר גדול: אבדן תודעת המשימה המיוחדת של התנועה הציונית ומדינת ישראל, שבשלה היינו מוכנים פעם להתלכד ולהתעלות מעל לשוני ולאינטרסים הכיתתיים והאישיים ולשאת קשיים גדולים. אבדן מערכות הערכים שהנחו אותנו וידעו להטיל עלינו אחריות וחובה. ובעקבותיהם אבדן האמון במנהיגות, המחויבת  לאותם ערכים, ואבדן האמון של מנהיגינו בנו, שנהיה מוכנים ללכת אחריהם. ובעקבות כל זאת: השיתוק המדיני והשיתוק החברתי והשיתוק הצבאי וחרדת הקיום. הסופר וחבריו אנשי הרוח הישראליים כבר שנים רבות אינם כתובת למחפשי משמעות ודרך חיים. בהיעדרם פורחים הנזיר עם הפרארי, והסוד, רבי נחמן, המקובלים, המגשרים, המאמנים, המטפלים, המטפלים האלטרנטיביים, השימפנזים ועוד. המנהיגות החלולה נבחרה על ידי עם חלול. מהו הדבר שהיה לנו פעם ואבד? ומה ישיבנו? בחיפוש אחר אבידתנו נלך למסע ארוך במעט מילים אל מחוזות ילדות רחוקים. נתחיל מבראשית ונחפש את היסודות שבנו אותנו, את הימים שבהם היו לנו ייעוד ותפקידים, את המקומות שבהם איבדנו אותם, ומפעל שהתחלנו להקים. לעולם יש תפקיד

אלף פעמים מאז בריאתו הסתכל אדם בעולם: בארץ, בשמים, בים, בעצים, בבעלי החיים, באנשים. אלף פעמים ראה ארץ. שמים. ים. צמחים. חיות. אנשים. ובוקר אחד הכל השתנה. פתאום כל הפרטים נצטרפו לתמונה. פתאום ראה האדם תכנית גדולה. ובתכנית כל פריט ממלא תפקיד שנקבע. סופר בראשית ישב נפעם וכתב: "בראשית ברא". "יהי אור". פתאום הכל דיבר. פתאום הקול נשמע. פתאום ראה האיש שבכל אבן ועץ וחיה יש כוונה. פתאום נתגלה שכל פריט בעולם ממלא משימה. הגילוי מבראשית,  שיש לעולם תכלית, שינה את הבנת האדם את עצמו. מעתה הייתה לו שאלה חדשה להנחותו: מהו מקומי בתכנית? מה נועדתי לעשות? האיש ששאל גילה הזמנה להיות שותפו של בוראו בהשלמת עצמו ועולמו. ההזמנה המיוחדת שקיבל עוררה באדם התלהבות אבל גם התנגדות. הוא אהב להיות עוזרו של הבורא אבל לא אהב שמכתיבים לו מה לעשות. לכן, לאחר שהיו לו כמה הישגים הוא התחיל לתהות: אולי הגעתי כבר לרמה שבה אני יכול לבדי להחליט על עתידי? ההמשך ידוע והוא חוזר על עצמו כמעט בכל דור: אלוהים מפוטר ומוחלף באלילי שווא המחלקים פטורים מתפקידים אנושיים קשים, וגובים מחירים נוראיים. עם לדוגמא

מייסדי הקבוצה שלנו היו בראשיתם עבדים של  מלך מצרים, שתכנן לכלותם. פרעה, כמו כל העריצים הגדולים והקטנים שלהם אנו משתעבדים, שאב את כוחו מאמונת עמו ועבדיו, שהוא הסמכות הגבוהה ביקום. בני ישראל הצליחו לצאת לחרות רק לאחר שגילו כי מעל לשליטה של האימפריה הגדולה בעולם בזמנם ישנה סמכות אחת יותר גבוהה. וזו ייעדה להם חיים אחרים. האנשים שהיו חייבים את חייהם וחירותם לאלוהים הרגישו חובה לספר לעולם את סיפור נפילתם החוזרת של בני אדם להשתעבדות מול אנשים, דברים או שיטות, הנדמים כאלוהים, ואינם אלוהים. לשם כך בנו אומה יחידה בתולדות העמים שנתלכדה סביב תודעת משימה משותפת: א.      חפשו את העיקרון המארגן העליון של המציאות, הנסתר מאתנו במהותו בשל מגבלות התפיסה האנושית, אך ניתן לידיעה מצד כוונתו, תפקידנו בעולמו. זכרו שהוא אשר הוציאכם מן המקום הקשה ביותר שלכם. ב.      אל תתפתו לתת לשום דבר שאינו אלוהים מעמד של אלוהים בחייכם. ג.       הכירו את האפשרות הקיימת בכל רגע, לבחור ולהשתתף בקביעת עתידכם. ד.      חפשו כוונה ומעשה נכון בכל דרכיכם. ה.     עשו את השלמת האדם והחברה למשימתה העיקרית של האומה. ו.         המפעל הרב דורי מצריך השקעה יוצאת דופן בחינוך. בנו בית ומוסד לפיתוח השיטה. ז.       קבעו לכם מועדים לזיכרון המאורעות המכוננים שבם נודעו כוונה או תפקידים חשובים. ח.     הצלחת המשימה מותנית באחדות הקבוצה. התחלקו באפשרויות שקיבלתם עם אלו שקיבלו פחות מכם. ט.      קשה לפענח את כוונתו של האל הלא נודע במהותו. אל תתיאשו מהחטאות בלתי נמנעות בדרך. למדו לשוב ולתקן את עצמכם כמעשה שיגרה. י.         אל תתמכרו לעבודת החשובה שלכם. קבעו יום שבו אתם רק מקבלים את מה שכבר נמצא. יום בלא עשייה.

הקונפליקט היהודיהתפקיד שבני ישראל קיבלו על עצמם הציב בפניהם אתגרים גדולים: להתבדל מן העולם. ממה שכולם עושים. לוותר על הנטייה הכלל אנושית של האדם לעשות מעצמו או יצירתו אלוהים. להתגבר על הנטייה האנושית ההפוכה, להסתפק במה שיש. במה שכבר הושג. לשמש דוגמא בכל דרכי החיים לאפשרות של האדם והחברה להיות שותפים לתהליך תיקון העולם. בני ישראל התרגשו מההזמנה להיות חלוצים של מסע התפתחות אנושי. אבל מהר מאד לאחר הקמת הבית הראשון הם גם התעייפו מהמשימה התובענית – לחיות חיים של חובה. הם התחילו לתהות ולהתלונן: למה דווקא אנחנו קיבלנו עבודה יותר קשה מכל העמים? והאם יתכן בכלל שכל העולם טועים? ומי בכלל יודע שאלוהים קיים ויש לו תכלית ותכנית לבני אדם? בית ראשון הוא סיפור המתח הזה: עבדו אלוהים – עבדו אלילים. פוסחים על שני סעיפים. חורבנו של בית ראשון לאחר תקופה ארוכה של עבודת אלילים גילה לעם ישראל שאפשר  לוותר עליו, ולגזור את גורלו כגורלם של כל העמים הנעלמים לאחר שנסתיים תפקידם. בסוף בית שני מצאו היהודים פתרון של פשרה למתח הקשה שבין הובלת התפתחות אנושית והרצון להיות כמו כולם: הם דחו את מימוש עצמם כממלכת כוהנים לעתיד. היהדות יצאה  לגלות. מאחריות מלאה לחיים עצמאיים. מתפקיד שדחתה לעתיד. מארץ ישראל. כדי לשרוד בגלותה היא קיבלה עליה את המכנה האחרון המשותף שכל היהודים הסכימו עליו לפני שנתפזרו לכל קצות תבל: התלמוד הבבלי כבסיס להלכה שאותה אין משנים. היהדות העבירה את עצמה למצב של המתנה. התפקיד היהודי השתנה: לא עוד חלוץ המסע האנושי אלא "שומר המצוות". שומר ההישגים הגדולים של האבות. שומר הידע שכבר הושג והמעשים שהופנמו. שומר למען יום יבוא שבו נחזור למלא את התפקיד במלואו. שומר וממתין לאיש אחר עם רוח גדולה בגבו.

אור לגויים

בזמן שהיינו ישנים העולם השתנה: גילויי העם העברי, שנדחו בתחילה, החלו להתקבל. מקור הסמכות לפי שיטתם של בני ישראל אומץ על ידי חלק גדול מן האנושות: אחד, עליון, לא נודע במהותו (עם כמה הקלות) ומזמין את בני האדם למלא תפקיד חשוב בעולמו. פתאום הכל הסכימו שעבודת האלילים, הייתה טעות. ספר התנ"ך המספר את התגלות האלוהים, המאבק בעבודת אלילים, וביטוייהם ההיסטוריים דרך מאבקו של עם אחד לקבל עליו את תפקידו, הפך לרב מכר מכונן. הוכרה ההזמנה שיש לכל בני אדם להיות שותפים למפעל השלמת עצמם וחברתם. ומתוך כך נוצר מושג חדש שלא היה קיים לפנים: אנושות, החברה שבה כל בני אדם הם חברים שווים, שאינם נמדדים לפי מוצאם, מעמדם, ממונם וכו' אלא רק לפי מידת השתתפותם במפעל התיקון האנושי. העולם קיבל מן היהודים את העתיד: הגילוי כי מה שיש, לא קובע את מה שיהיה, אלא ההפך, קבלת חזון העולם שצריך להיות –  משנה את ההווה. נתקבלה התפיסה שזהו מפעל לדורות רבים, וצריך לעצור בו פעם בשבעה ימים, להתבונן. לנוח. לא לעשות. התפקיד החלוצי שהיה לבני ישראל קיבל אישור כללי (היה ויכוח אם תפקידם הסתיים).

חברת מופת

באמצע המאה השמונה  עשרה, לאחר ארבעים דורות  של דחיות, גילו יהודים שהגלות נגמרה. היהדות שנשמרה בהקפאה לא עמדה יותר בתחרות עם ההשכלה והתרבות הכללית.  היו יהודים שדימו כי המדע, ההשכלה, חברת הלאום הפתוחה לכל הדתות,  הסוציאליזם או הדמוקרטיה הם מעתה חלוצי המסע האנושי, ונסתיים תפקידם המיוחד של היהודים בתולדות העמים. בשעה ההיא קמה התנועה הציונית.  חבריה שראו את התנוונות החיים היהודיים אהבו את הישגי ההשכלה והתרבות הכללית החדשה, אבל ידע  יהודי שעוד היה ברשותם הזהירם מפני סימניה של מחלה ישנה העוטה מלבושים חדשים: נטייתם של בני אדם להאליל את הכלים  והמסגרות שהם יוצרים.  האללת  הלאומיות שתיגמר בנאציזם. האללת הסוציאליזם שתיגמר בסטאליזינם. האללת השוק החופשי שתיגמר בניכור ושבר חברתי. האללת הטכנולוגיה שתיגמר בהתמכרות לקניות. האללת כתבי הקודש הדתיים שתיגמר בפונדמנטליזם כפייתי. בצאתם לעולם הם זכרו עדיין משהו שהיהודים יודעים על יסוד מארגן עליון, הנמצא מעבר לדברים שאנו יוצרים או רואים, ואשר פנייה אליו מאפשרת לאמץ את הישגי המדע והתרבות, לתת לכל אחד מהם מקום מתאים, בלא להאליל אף אחד מהם. ראיית יסוד היהדות וניוונה, מתנות התרבות ומחלתה, הצמיחו חזון של תיקון לאומי, חברתי דתי ותרבותי שיעשו במשולב, בלא שאחד מהם יקבל מעמד עליון על חבריו, ויציעו דרך לתיקון עולם וקלקוליו. המפעל החדש עורר תקווה עצומה. העם שליבו משימה עלומה שמע אט אט את ההזמנה. התגבר על מרחקים, הבדלי מנהגים ופערים תרבותיים, אינטרסים כיתתיים ובליל לשונות רבים, והתעלה למצוא יסוד מלכד גם כשלא הייתה הסכמה על הפרטים. מפעל התיקון הלאומי-חברתי-דתי הניח יסודות למערכת ערכים חדשה והעמיד מנהיגות המחויבת לה ויודעת לגייס את עמה למפעלים גדולים. בראשו עמדו אנשים שהייתה להם  מחויבות לתפקידו של העם שגילה סמכות יותר גבוהה, וחופש להגדיר מחדש את העיקרים. דבר אחד שכחו החלוצים. כשקמה להם מדינה הם לא אמרו לאלוהים תודה. את הצלחתם ייחסו לעצמם: לקבוצה, להתיישבות, למדינה, לנוער המופלא, לצה"ל, למפלגה. הקלקול חזון חברת המופת היהודית-ישראלית שהניע את שיבת ציון במאה שנותיה הראשונות התפגוג במהלך שנות הששים של המאה העשרים. הוא הוחלף בשני חזונות מצומצמים: א. חזון  הנורמליות של האנשים המודדים את עצמם לפי האנשים  המצליחים של העולם. ויתרו על סגולה חבויה שפעם ייחסו לעצמם. לא רוצים חברת מופת. לא רוצים שום אחריות לעתיד האנושות. איבדו עניין בלימודי תורת החיים של היהודים. רוצים להוציא את התנ"ך מן הבגרות. רק תנו לחיות. ב. חזון השיבה למדינת ההלכה (שמעולם לא נתקיימה).חזרה לבבל בשנת חמש מאות, בית מקדש עם קורבנות, אלפי ישיבות, כשרות עם כל ההחמרות. בלי חזון לתיקון חברתי. בלי כל אחריות לתיקון לאומי או עולמי. עם איסור גמור על תיקון דתי. שני ראשים קטנים. המצומצמים והחלולים. וחברה המתפרקת לקבוצות העוסקות רק בעצמן. לחרדים ישיבותיהם יותר חשובות מן המדינה. למתנחלים ההתנחלויות  יותר חשובות מהמדינה. לליברלים זכויות הפרט יותר חשובים מהמדינה. ליאפים הקריירה יותר חשובה מהמדינה והילדים. לפוליטיקאים הכיסא יותר חשוב מהחיים. אבד היסוד המאחד. שידע לתבוע מהקבוצות השונות ריסון מסויים. אבדו מערכות הערכים שניהלו את הכלל. שאמרו מהי חברה, ומה היא משפחה. ואיך לגדל ילדים. ומהו האיזון הנכון בין דאגת איש לעצמו וביתו ואחריותו לקהילתו ולעולם כולו. אבדה תודעת המשימה הבונה אותנו כעם. אי אפשר יותר לדעת מי הוא יהודי כי אין יודעים מה יהודים אמורים לעשות. אין ביהדות זמנינו, שום הבטחה להישרדות. כבר מאה שנה שאינה יודעת ליצור מכנה משותף מחייב לכל הגלויות. אבד האמון של העם במנהיגיו. של המנהיגים בעמם. של כל קבוצה בכל האחרים. מקובל שהכל חושבים רק על עצמם. תורת ישראל יתומה. היא היודעת את סוד החיבור של הפרט והכלל, מדע וערכים, אתמול והימים הבאים, עם ועולם, כלואה בבית הגנזים. ואין לה דובר. אבדה התכלית. הסיבה לעמוד במאמץ קשה ורב השנים. ונוצר ספק אם יהודים צריכים בכלל מדינה משלהם. אובדים הנכונות לתרום. להתחלק. להתנדב. לשרת. להתגייס. להסתכן. לעם שליבו משימה עלומה האבדן הזה הוא סכנה קיומית. תיקון השבר הזה לא ייפתר בתיקונים קלים: חזרה לקריאה בארון הספרים. תגבור לימודי יהדות. קבלת שבת קהילתית. סדנה לרוחניות יהודית. תיקון מעמד האישה בחברה הדתית. גיוס החרדים. פינוי ההתנחלויות. חלוקה צודקת יותר של ההכנסות. שינוי שיטת הממשל. או שיטת המנהל. או סמכויות המשפט. או בחירות. כל אלו לא ישיבו את הלב למקומו. צריך תיקון גדול, שאפשר לסמן בו כמה התחלות: א.      לוותר על האשליות שמישהו שומר לנו באיזה מקום יהדות מוכנה לשימוש. אין ממי ללמוד היום את התפקיד הישראלי. צריך לחזור לספרי היהודים ולקרוא אותם באופן חופשי, ללא המורה הדתי היודע לקרוא רק את הילכת ההישרדות של הגלות. ב.      לחפש את המהות. עיקר היהדות. לב המשימה הישראלית. ולהבחין אותו מנפילות לעבודת אלילים, הקטנה עצמית וגלגול האחריות למשיח שיבוא, דחיית היהדות לעתיד לבוא, ההקפאה העמוקה ואיסורי יצירה הכוזבים, או הסתגלות היתר לצרכי  החיים בארצות הברית. ג.       לא להתפתות לצמצום התורה הזו  ליהדות כתרבות, או ספרות, או רוחניות. להקשיב לרצון העולה מן המעמקים. לזעקה למשמעות. לבקשה הסמויה להאמין. לשוב לגלות אלוהים ותפקיד אנושי בארון הספרים. ד.      לחשוף את כלי העבודה והשיטות הישנות שבהם מפענחים חובה וכוונה במציאות. לחזור לדבר ולחשוב על ייעוד ותפקידים. חטאים עונשים. ניסיונות לא פתורים. תפילות חדשות וחסדים גדולים. ה.     לחדש מקצוע ישן: מומחים לזיהוי דרכיה הסמויות של עבודת האדם את עצמו או את הדברים שלכאורה יסדרו לו משימה יותר קלה. לשוב ולשאת תפקיד ייחודי: חלוצי מסע התפתחות אנושי. ו.         לעלות להר סיני. לדרוש שיחה ישירה, פנים אל פנים. להיות מוכן להסתפק בקצת פחות. לא לרדת בלא הוראות ברורות. ז.       לכתוב מחדש את המסכתות החסרות בכתבי היהודים: מסכת מדינת ישראל. מסכת זוגיות עם שתי קריירות. מסכת הורות לילדים שחושבים שהם אלוהים. מסכת גבולות השימוש בטלויזיה, סלולרי, מחשבים. מסכת הדברים שלא צריך לקנות כשמרגישים ריקנות, ועוד ועוד.

שום דבר לא יעבוד פחות מפרוק תורת חיינו ליסודותיה, גילוי עיקרה ומהותה, מתנותיה ויסוד קילקולה, והרכבתה מחדש כתורת חיים לזמן הזה ולעתיד לבוא. אז יהיו לנו שוב סיבה. ותכלית. ויסוד מאחד. ומערכת ערכית. אמון הדדי. ומנהיגות. בהירות וסמכות להחליט. על עתיד השטחים. ועל תיקונים חברתיים. ועל מקומה של היהדות במדינת ישראל. והדברים שעליהם ראוי להילחם. ותקווה גדולה לעתיד.

  • יהדות
  • תיקון
  • קבוצה
  • חלום
  • דת
  • קבלה
  • נפש
  • טיפול
  • אתיקה
  • תשובה
  • בחירה
  • מטפלים
  • מיתוס
  • תורה
  • מודעות
  • שיקום
  • זוגיות
  • חרדה
  • פנים
  • פחד
  • חילוני
  • שינוי
  • הורות
  • לימוד
  • בדידות
  • יאוש
  • דיכאון
  • מיסטיקה
  • ייעוץ
  • אמונה
  • אופקים
  • התפתחות
  • אמת
  • חסידות
  • התמכרות
  • רוחניות
  • סבל
  • עיון
  • ניסיון
  • אימון
  • טראומה
  • פסיכולוגיה
  • ריפוי
  • גוף ונפש
  • לימודי יהדות
  • חזרה בתשובה
  • נשמה
  • חסד
  • קבוצתית
  • אלוהים
  • שורשים
  • תקווה
  • תיקוןהנפש
  • אבחון
  • טיפול נפשי
  • טיפול משפחתי
  • פוסט טראומה
  • אבל
  • שכול
  • קבוצתי
  • בינה
  • עבודה סוציאלית
  • המקום
  • רגשי
  • תרפיה
  • חירות
  • תודעה
  • חטא
  • כוונה
  • סכיזופרניה
  • מדרש
  • קדושה
  • התבגרות
  • נס
  • מיתולוגיה
  • תלמיד
  • מורה רוחני
  • עצמי
  • מדרשת
  • אלהים
  • גשר
  • הלם קרב
  • התקף חרדה
  • תמורה
  • מודעות עצמית
  • קוגניטיבי
  • רוטנברג
  • בודהיזם
  • התעללות
  • הפרעת אישיות
  • אלול
  • הוויה
  • גוף נפש
  • הפרעת
  • ראש יהודי
  • זהות מינית
  • פסיכולוגיה יהודית
  • בית דניאל
  • הארה
  • טיפול קבוצתי
  • עונש
  • פסיכודרמה
  • קולות
  • יעוד
  • בית תפילה
  • קבוצה טיפולית
  • טיפולית
  • עזרה נפשית
  • בפסיכולוגיה
  • בית מורשה
  • מחלת נפש
  • חרדה ודיכאון
  • עבודה פנימית
  • פסיכוטי
  • דת ומדע
  • לימודי פסיכולוגיה
  • הדרכת הורים
  • השגחה
  • אבדן
  • בעל שם טוב
  • יד בנימין
  • שינוי התנהגות
  • חשבון נפש
  • גבורה
  • חרד
  • חילוניות
  • מגיד
  • מינות
  • כמיהה
  • ענווה
  • מרקם
  • סוד
  • נרטיבי
  • שפוי
  • שפיות
  • חוזר בתשובה
  • משבר נפשי
  • ייעוץ חינוכי
  • אסכולות
  • מצבי רוח
  • להשתנות
  • עבודה זרה
  • אינטלגנציה רגשית
  • משפחה במשבר
  • ויהדות
  • ופסיכולוגיה
  • ביבליותרפיה
  • מצבי משבר
  • התגלות
  • מורים רוחניים
  • הקהל
  • שינוי נפשי
  • הדרכה בפסיכותרפיה
  • תורת הנפש
  • תיקוןעולם
  • בתי תפילה
  • ליווי רוחני
  • גילוי עצמי
  • פגיעה עצמית
  • להציב גבולות
  • אוטנטיות
  • חרדה קיומית
  • עבודת אלילים
  • תיקוןהמידות
  • בחירה אישית
  • הילינג יהודי
  • תרופות נגד חרדה
  • תיקוןעצמי
  • חכמת הלב
  • שינוי פנימי
  • העברה נגדית
  • אימון יהודי
  • פסיכו-דהרמה
  • אהבה שאינה תלויה בדבר
  • חוויה מיסטית
  • ריפוי יהודי
  • ברודט
  • צימבליסטה
  • תפילה חופשית
  • לטפל מתוך אמונה
  • שבר ותיקון
  • יהדות ופסיכולוגיה
  • מודע לעצמו
  • לומד מהחיים
  • לומד מאחרים
  • בתי קהילה
  • בית קהילה
  • שינוי בהרגשה
  • שינוי בהרגלים
  • עומד בניסיון
  • אובדני
מודעות פרסומת

20 תגובות

  1. יונתן said,

    28 באפריל 2008 בשעה 12:31 pm

    אתה פשוט צריך לקרוא את הגות הרב קוק זצ"ל, אם זה קשה מדי אז את הגות הרב אשלג זצ"ל.

  2. יאיר כספי said,

    28 באפריל 2008 בשעה 2:08 pm

    אתה חוזר על העמדה הדתית הכוזבת והמתנשאת האומרת "הכל כבר נמצא אצלנו במחנה ולא צריך לחפש שום דבר חדש בחוץ"
    את העיקר, לצערי, לא מצאתי שם. את הצורך לכתוב מחדש את היהדות ואת הרשות והסמכות לעשות זאת..

  3. יונתן said,

    28 באפריל 2008 בשעה 3:33 pm

    אולי אמירה ש"עברתי על ההגות של גדולי ישראל ולא מצאתי התייחסות לבניית חברה מתוקנת מתחדשת בארץ ישראל" ?

  4. תא said,

    29 באפריל 2008 בשעה 7:23 am

    נראה שאתה רומז על קשר סיבתי בין העובדה שהציונים "כשקמה להם מדינה הם לא אמרו לאלוהים תודה. את הצלחתם ייחסו לעצמם: לקבוצה, להתיישבות, למדינה, לנוער המופלא, לצה"ל, למפלגה…" לבין "הקלקול". אני לא רואה איפה הקשר הסיבתי הזה. אילו הם היו מודים לאלוהים ומייחסים לו את הצלחותיהם, הקלקול לא היה מתרחש? לדעתי מה שקורה פה קשור בתהליכים חשיבתיים שהתרחשו בעולם מאז (ישראל אף פעם לא הייתה מבודדת באמת), וגם לשינוי הסטטוס של הארץ. מה לעשות, לנהל תפוצה בגולה או יישוב מגוייס בתוך אימפריה זרה זה לא כמו לנהל מדינה. מקור הסמכות משתנה, דרכי העברת הידע והערכים משתנות, היחס לאנשים פרטיים בארץ כאל מקורות ערכים ומדריכים רוחניים מתעמעם.

  5. יאיר כספי said,

    29 באפריל 2008 בשעה 9:43 am

    ההודיה לאל על ההצלחה היא ביטוי סמלי לתחושת השייכות למפעל וותיק שהחל לפני אלפי שנים ואנו רק חולייה נוספת במימושו. כשאין תודה נדמה שאנו שיא ההסטוריה, הדבר הכי חשוב שקרה, משהו חדש ומיוחד שאין מוטלים עליו החובות והמגבלות של כל הדורות.
    יש משהו בדבריך על ניהול מדינה שיוצר מקור סמכות חדשה, אבל גם אתגר חדש וקשה: לזכור תמיד שמעל למדינה ישנה עוד סמכות אחת. והיא איננה יכולה להיות "ההלכה" בצורתה הנוכחית, שאינה יודעת את קיומה של מדינה יהודית עצמאית.
    נדרש כאן מאמץ גדול ליצור מתוך תורת ישראל את מערכת הערכים והכללים העומדים מעל למדינה.

  6. נעמה said,

    29 באפריל 2008 בשעה 10:19 am

    אז מה השלב הבא?? מה צריך לבצע מחר בבוקר??

  7. יאיר כספי said,

    30 באפריל 2008 בשעה 12:44 pm

    בשלב הבא נקים תנועה שתלמד לגלות תכלית בבריאה, תכנית סמויה וכוונה. נפענח תפקיד אנושי ומשימה ישראלית ונגייס אנשים למילואה.נעמיד חזון חדש של חברה ואדם מתוקנים ונגדל לאורו. ניזהר מעבודת עצמנו או הכלים והשיטות שאנו יוצרים. נתכונן לדרך ארוכה. נלמד להיות מחויבים לה גם אם מעטים מאד יבואו, בתחילה.

  8. יאיר כספי said,

    4 במאי 2008 בשעה 2:41 pm

    מחר בבוקר, נעמה, צריך להקים את בית המדרש שיצור את תורתה של מדינה ישראל, ואת בית התפילה, שיכתוב וישא את תפילתה של היהדות הישראלית, ואת התנועה ליהדות ישראלית, שתיטול על עצמה להנהיג את עמנו ותורתנו לזמן הזה ולעתיד לבוא.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    4 במאי 2008 בשעה 9:17 pm

    יאיר אני מסכים לדברים. אך מרגיש מעט אי נוחות, ונדמה לי שהרדיפה אחרי התכלית היא בעייתית. מאחר שייתכן שהקשר עם אלוהים נוצר דווקא מתוך עשייה שאין בטוחה כל כך בתכליתה. הקשר עם האל הוא אהבה ובאהבה עושים דברים ללא תכלית ברורה, פועלים מתוך סינוור מסויים אהבה זו התבטאה אצל גדולי ישראל בהתמסרות ללימוד תורה לשמה שהמשמעות היא לימוד גם ללא השלכות מעשיות. יחד עם זאת דווקא הלימוד המרוחק הזה בנה פספקטיבה נכונה למציאות, יצירת פער עם המציאות בכדי שהמציאות לא תכתיב את הערכים. מה דעתך? איך אתה מתייחס ללימוד תורה לשמה האם היא מתאימה רק לגלות?

  10. נעמה said,

    5 במאי 2008 בשעה 1:01 pm

    אם תקים מחר בית מדרש שייצור את תורת מדינת ישראל וכו' – אינני בטוחה שיבואו לומדים. מפני שאנשים מוכנים לשינוי תודעתי רק מתוך שבר וכאב גדול. מי שטוב לו – לא יחפש דרך חדשה. ובאופן הכללי ביותר – העם עתה אינו שבור ורצוץ. עוד לא.
    ומהצד השני – הדתיים והחרדים לא יזנחו את בית מדרשם וייצרו משהו חדש. כל אחד מהם בטוח שרק הוא מפרש נכונה את רצון הבורא ולכן אין לו כל צורך ורשות לשנות. "..ואל תטוש תורת אמך". תרבות ומסורת של דורי דורות אי אפשר לשנות. זה בדם. אם כבר אפשר להוסיף עליה, אך בשום אופן לא לגרוע ממנה.
    אולי יהיה נכון להוביל "מסע התעוררות" עתה לפני חג מתן תורה. במקום שכלי התקשורת יתמלאו כרגיל במתכוני עוגות גבינה ומסלולי טיולים, כאומרים שזהו תוכן ומהות החג,אולי יתמלאו כלי התקשורת במידע על לימוד תורה ותיקון ליל שבועות וגישה וקירבה לארון הספרים היהודי.בתור התחלה זה יכול להיות משהו לא מאיים. זהו הזמן הטבעי ללימוד תורה.

  11. יאיר כספי said,

    6 במאי 2008 בשעה 11:12 am

    א. "לימוד לשמו" שאינו מחפש תפקיד ואחריות אנושית איננו לשמו של בורא עולם. אלא לשמו של היאפי הרוצה חוויות רוחניות ללא מחויבות מעשית, או לשמה של הלכת הגלות אשר לאלו המקדשים אותה אסור שהלימוד יגלה תפקידים אנושיים חדשים.
    ב. הצפיה לחורבן שאחריו אנשים יהיו מוכנים סוף סוף להקשיב, יודעת אולי משהו על הטבע האנושי והישראלי.אנינושא הרבה את הדברים הכתובים מעלה בהרצאות שאני מוזמן אליהן. יש מאזינים . אין מי שמוכן לתרגם למעשים. אפשר שומרת השבר עדיין לא הגיעה לתודעה.
    ג. החזרה לארון הספרים היא צעד בכיוון נכון אבל מרביתה עדיין נעשית ממקום של רצון בחויות רוחניות ולא ממקום של אחריות חברתית.

  12. דני said,

    6 במאי 2008 בשעה 12:01 pm

    מסכים שהקמת המדינה קוראת לנשיאת אחריות חדשה ואסור לנו בשום אופן לערבב בין אחריות לחויות רוחניות אבל הצמיחה של המחוייבות החדשה חייבת לנבוע מתוך המסורת העתיקה שלנו ואני אומר זאת שלא מתוך שמרנות שגם בה אני רואה סוג של עבודה זרה אלא מתוך אמונה בחוכמת חכמינו ומתוך צניעות שחייבת להתלוות ללימוד היהודי.
    מסכים וברור שחכמינו לא הכירו את המדינה המודרנית הישראלית אך אני סמוך ובטוח שמתוך לימוד עמוק ומשמעותי ניתן יהיה לדלות מהלימוד בתלמוד ובתנ"ך את ההלכות של מדינת ישראל.
    זו המשמעות העמוקה של הציונות לגבי בית המדרש אני מאוד בעד וקורא להקמתו הרבה דברים גדולים התחילו ממספר מועט של אנשים. הבקורת שלי על דבריך היא שאתה לא מדבר על הקשר לעבר יש איזה ניתוק גרזני בין העבר להווה אני יודע שאין אתה מתכוון לכך אבל זה הרושם שנוצר זו הנקודה שצריכה חיזוק והדבק שאני מציע הוא הלימוד להזמין את רבא ואביי לבית המדרש שלנו ולתת להם כבוד ולא לקפוץ ישר ובמהירות גדולה מידי דווקא הלימוד הדקדקני הפילוסופי שלא מוותר גם ללימוד הקשה הוא יצמיח דברים אמיתיים החולשה בבתי המדרש החדשים היא הקלילות שלהם לימוד יהודי הוא תמיד עמוק ורציני ולא קופץ תיכף ומיד למסקנות וזאת לא מתוך פחד אלא מתוך ידיעה שיגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    11 במאי 2008 בשעה 10:23 am

    מדוע הדיון אינו ממשיך?

    קורא להמשך ההדברות.
    מרגיש שההדברות יכולה ללמד ולקדם.
    אני מוצא את עצמי פותח מידי פעם את התגובות ומתאכזב כאשר מספר התגובות נשאר זהה- 12

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    11 במאי 2008 בשעה 10:26 am

    המאמר קורא לתיקון החברה. אני תוהה מהו היחס בין תיקון עצמי לתיקון חברה? האם זה אותו דבר?
    האם התיקון העצמי מתבטא ברצון לתקן חברה או שמא התיקון העצמי קודם לתיקון החברתי?

  15. יאיר כספי said,

    11 במאי 2008 בשעה 11:31 am

    א. אף אחד לא יעשה במקומך את העבודה. אף אחד לא יכתוב במקומך את התגובות. רק אם תקום אתה ותקים את היהדות הישראלית, היא תהיה.
    ב. תיקון עצמי ותיקון חברתי קשורים ומשולבים אחד בשני. מתוך תיקוני העצמי אני מקבל רשות וסמכות להציע ולתבוע תיקון כללי. התנועה הציונית, כמו תורת ישראל, דרשה מופת אישי כבסיס לכל עשייה חברתית וחינוכית. רק החלוץ שקם ועלה בעצמו, ולמד לעבוד בידיו, ודיבר עברית, ותיקן את עצמו, והוציא עצמו מן הגלות ואת הגלות מתוך נשמתו, רשאי היה לחנך אחרים להגשמה כמותו."אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה". באנו לתקן את עצמנו ועמנו כפעולה אחת.
    ראיית התיקון האישי כחלק מן התיקון העולמי מוציאה אותו מן התחום האנוכי, של מחפשי הרוחניות למיניהם המחפשים אותה כאילו היא עובד מוצר שקונים בכסף. אלו כמובן לא ימצאו שום רוחניות. מי שרואה בתיקונו האישי כלי לתיקון עולמי מקבל פתאום רשות להשקיע שנים בעצמו

  16. ספי said,

    11 במאי 2008 בשעה 12:39 pm

    אלא שתיקון החברה אינו יכול לחכות עד שכל פרטיה ייתקנו, וכדי שהדברים ייעשו בו-בזמן (כפי שצריך, לדעתי) יש מקום ליוזמה מכוונת של פרטים שעדיין הם מחפשים דרך (או אלוהים). איני מנסה להתחכם פה, אלא להבין, לראות כיצד ניתן "להזיז" דברים, לממש את התיקון,

  17. דני said,

    12 במאי 2008 בשעה 8:39 am

    ליאיר ולכל המעוניינים.
    אני מעוניין להקים בית מדרש ישראלי לתיקון. האם תסכימו להצטרף? האם תסכימו לסייע? יאיר האם תהיה מוכן להצטרף אלינו? איך נשיג אמצעים? אינני יודע כיצד לעשות זאת, אלא שאני מעוניין בכך וישנה היכולת האינטלקטואלית לכך

  18. דני said,

    12 במאי 2008 בשעה 1:37 pm

    ברור שהכרת העצמי חשובה מאוד בכדי שאדע מה מתאים לי לתקן. כלומר עלי להכנס לתוך נפשי פנימה, עד כאן מוסכם על כולם, אך אם הגעתי לכאן אז אני נמצא כפסע בני לבין הרוחניות הפסולה.יתכן אפילו שמדיטציה תבהיר לי את תפקידי. איך אדע להבחין בין פנימיות אמיתית לפסולה. לדוגמא כעת אני קורא את הספר "ימי שלישי עם מורי" שבו אדם זקן מדריך אדם צעיר כיצד לחיות חיים משמעותיים. יאיר האם לדעתך
    זוהי רוחניות פסולה או חיובית.
    אני חוזר על נכונותי להקים בית מדרש. ואשמח לשמוע תגובות בנושא.

  19. אריאל said,

    13 במאי 2008 בשעה 8:58 pm

    נראה לי שאפשר להוסיף אותך לרשימה ארוכה ונכבדה של נביאים שדיברו אל העם לשכנעם להיטיב ולשנות את דרכיהם, אולם דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. כל דבריך נכונים והגיוניים. אולם חלק גדול מאד של העם עסוק ב"השרדות" ו"כוכב נולד" ושאר הבלים ולא יחליפו את עיסוקם ה"נינוח" בדברים ערכיים ומהותיים הדורשים עבודה עצמית על מידות ואורח חיים חדש. הם מתבוססים בהבל ושטות ורעות הרוח. לא בתכלית. צריך שתהיה איזו טלטלה רצינית כדי להסב את סדר היום הפרטי והלאומי לתיקון. מילים והטפות לא יועילו.

  20. נילי דקל said,

    27 במאי 2008 בשעה 11:29 am

    לדני ואריאל
    יש עבודה לעשות. רק בדיונים פילוסופיים לא יקרה השינוי.
    אני תלמידה בקורס שנתי "פסיכולוגיה ביהדות" שיאיר מלמד אותו. נעשית עבודה פנימית ןתודעתית לא פשוטה.לדעתי זו הדרך שתביא לשינוי המיוחל. גם אם הקבוצה שמוכנה לעבודה כזו קטנה.עדין.
    מומלץ.


%d בלוגרים אהבו את זה: