גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים – תקציר להרצאה

גילוי עצמי שמקורו בדעת אלוהים / ד"ר יאיר כספי
(תקציר להרצאה)
מול "דע את עצמך" של יוון העתיקה והפסיכולוגיה המודרנית העמיד המקרא את "דע את אלוהי אביך", והרחיבו החכמים: "דע לפני מי אתה עמל", ו"דע לפני מי אתה מתפלל", ו"דע לפני מי אתה עתיד לתת את הדין".
אנו נבחן חמש הבדלים פסיכולוגיים שמצאה ספרות ישראל: מקרא, תלמודים, מחשבה הלכה וחסידות, בין האדם העומד לפני בוראו לאדם השם עצמו במרכז עולמו.
א. כשהעולם שייך לאלוהים, האדם אסיר תודה על נכונות בוראו לחלוק עמו את עולמו. והוא יכול לעשות כמותו ולחלוק עם אחרים את מתנתו. כשהעולם שייך לאדם מגיע לו יותר, ולא מגיע לאף אחד אחר, ומה שיקבל אף פעם לא יספקו.
ב. בעולם שאלוהים מנהל האדם מוזמן להשתתף במפעל יצירה גדול: תיקון עצמו והחברה האנושית. בקבלת תפקידו הוא זוכה בערכו ובמשמעות לקיומו. האדם המתעקש לנהל את העולם לבדו, מאבד את שייכותו לאנושות שקמה מגילוי מקורה המשותף, לדורות שקדמו לו ולדורות הבאים, ויש לו רק את עצמו ההולך ומצטמצם.
ג. מי שאין לו אלוהים, אין לו גבולות שלעולם אסור לעבור. גם אם אפשר להרוויח הרבה, גם כשאיש לא רואה, וגם אם פתאום הפכו מותרים חברתית. האיש שהכיר בסמכות בוראו מגלה שקבלת גבולותיו היא המקום שבו הוא נעשה בן חורין מיצרי לבו הרעים, מן הלחץ החברתי, ומאימת המוות הקרב.
ד. כשרק אלוהים יודע מה יקרה בעתיד, אדם יודע שעליו להתגייס לקשיים בלתי צפויים שבוראו עשוי להטיל לפתחו. לאדם המאמין שהעתיד לגמרי בשליטתו, משברים בלתי צפויים הם איום בלתי נסבל על זהותו כאדון עולמו.
כשהאדם במרכז ואלוהים נמדד לפי כמה שהוא טוב לאדם, משבר קשה הופך אותו  לאל רע שכדאי להיפטר ממנו. כשאלוהים במרכז צריך להתגייס לעמוד בניסיונותיו.
ה. לאדם השואף לגדולה אסור לדעת את חסרונותיו המהותיים. אסור לו להזדקק, לבקש עזרה, או להתגעגע לאלוהים. כשאלוהים הוא הכל יכול  אפשר לדעת לפניו כאב ומחסור גדול, מותר לאדם להיות מוגבל ולבקש את שאינו יכול.

מודעות פרסומת

4 תגובות

  1. 3 בדצמבר 2007 בשעה 12:23 pm

    אכול ושתה כי מחר תמות (הבכחנלי) לא בהכרח מפיל את האדם לתוך הבורות אותן ציינת..
    כלומר, יתכן אדם שאינו חי לפי כל דבר במידה ודע את עצמך ובכל זאת לא יגע בקשיים אותם ציינת.
    נראה לך שיש מקום להתייחס לזה? או שאלו הנוקטים ב'אכול' וגו' לא רלבנטיים לדיון, מפאת היותם נאמר בלתי תחרותיים או הישגיים או מחפשי אמת.. <?

  2. דני said,

    3 בדצמבר 2007 בשעה 1:24 pm

    הדברים מעניקים רוחב רוחני. מסכים שהאמונה באלוהים הינה דבר כמעט הכרחי לחיים ראויים ולא כפי שניסו להציג זאת כילדותיות.
    הערות: א) הההבחנה וההפרדה בין היהדות למערב היא נכונה אך היא אינה כל כך דיכוטומית היהדות היא חלק מהמערב למרות שיש לה את היחוד שלה והיא יכולה ללמד את המערב מספר דברים. הדמיון בין השניים הוא ההשענות על הרציונאליות והלימוד. השוני הוא האמונה באלוהים שהוא שונה מהתבניות השכליות של האדם . גם המערב המאמין באלוהים מתאמץ לבנות אלוהים שהוא על פי מידות האדם.
    ב) חסרה ההתייחסות להלכה היהודית
    אני מרגיש שבנקודה זו יש להרחיב יותר את הדיבור אך כעת אין אני מוצא את המילים המדוייקות

  3. ספי said,

    3 בדצמבר 2007 בשעה 1:49 pm

    ותודה על הדברים המעניינים, כאן ובכלל

  4. יאיר כספי said,

    3 בדצמבר 2007 בשעה 9:13 pm

    הרשימה מציגה חמישה ערוצים של דעת אלוהים. ואת מי שלא יודע אף אחת מהם. ישנם מקרים מורכבים יותר שבהם אדם קצת יודע והרבה לא יודע אלוהים, כלומר יודע מימדים מסוימים ועיוור לאחרים.
    הנהנתן אפשר שהוא יודע את החסד, כלומר יודע לקבל ואולי גם יודע לבקש. אבל אינו יודע את מצוותו ואת מצווהו ואת שותפיו למסע וגם אינו יודע את גבולו ואולי גם אינו יודע את ניסיונו. כשיבוא ניסיונו ישתדל לבלות הרבה כדי לא להרגיש אותו


%d בלוגרים אהבו את זה: