מקומו של אלוהים בגידול ילדים

מקומו של אלוהים בגידול ילדים
תשובות לשאלות בראיון לעיתון לקראת "הקהל תשס"ח"
ד"ר יאיר כספי

איך מסבירים לילד מהו אלוהים?
ילדים לא לומדים על אלוהים ממה שאנחנו אומרים להם אלא מהדרך שבה אנו, המבוגרים, מתייחסים אליו. הם קולטים בלי משים את אמונתנו הלא מודעת, וגם את החורים שבה. האם אני מייחס את כל מה שיש לי לעצמי (כלומר אני אלוהים) או שאני מודה על חסד שניתן לי (אפילו בלי לומר בדיוק ממי).  האם אני מקבל עלי אחריות אישית, משפחתית, חברתית, כאילו שיש בעולם כוונה ותוכנית, ומישהו מעלי, או שאני מרשה לעצמי לעשות כל מה שאני רוצה, כאילו שאין אלוהים. האם אני מכיר במגבלותי, חולשתי, תלותי בנושאים מסוימים ומסוגל להתפלל לעזרה, או שאני בטוח שאני מושלם ולא צריך כלום מאף אחד.
אם הילד בכל זאת שואל, לא מסבירים מה זה אלוהים. פשוט מציינים את אמונתנו בקיומו של אל עליון. בורא. כל יכול. מסתורי. לא ידוע לנו במהותו. לא מובן לנו לגמרי. גם אני עוד מחפש אותו. והוא נתן לי אותך, ילדי, כמתנה, כפיקדון לימי ילדותך. היום אני צריך לתווך לך את כוונתו, אבל יום אחד, כשתגדל, אתה תנהל שיחה ישירה שלך אתו.
 
מתי ילד מגיע להכרה שיש דבר כזה אלוהים?
כשהוא נולד. ואולי עוד לפני כן. אין לו שפה ומילים לתאר את הכרתו, אבל חוויתו כולה איתו. דעת אלוהים היא חווית היסוד המכוננת את הילד. אבל בחברה שמאמינה באדם דואגים להשכיח אותה, כדי לא לאיים על הכנסייה השלטת וכדי ולעזור לו להשתלב בקרב עובדי האלילים האחרים. אומרים לו להאמין בעצמו, או בהוריו, בטכנולוגיה,  באיזה שיטה, או בהצלחה הגדולה. בחברה החילונית ילדים שעוד לא הפנימו את האיסורים החברתיים, הם הקבוצה שהכי קל לדבר אתה על אלוהים. הם מאמינים טבעיים. הם חווים את החסד האלוהי כדבר מובן מאליו. ברור להם שיש כוונה ותכלית מאחורי כל הדברים. אין להם בעיה להתפלל.  הם עוד יודעים שלא יוכלו לשרוד לבד.
 
איך הילד ילמד להבדיל בין אלוהים להוריו?
לא מתנהגים כמו אלוהים. לא יודעים הכל. מכירים במגבלות. מציינים את ההבדל בינינו: אלוהים נתן לך יכולת טובה בלימודים, או ספורט, או אמנות. אני אעזור לך לראות אותה. אתה צריך להחליט לממשה. אלוהים נתן לנו גבולות שבני אדם לא יכולים לעבור. אני אוסר עליך לטפס על הקיר הגבוהה, כי אני מכיר בגבולות האלו ותפקידי להעביר לך אותם.
ההורה המוכן להיות מתווכו של אלוהים לילד (ולא האלוהים של הילד), מכיר בקושי הגדול להבין תמיד מה אלוהים רוצה מאנשים וילדים. ולכן מוכן להיעזר ולתת לילד למצוא מתווכים נוספים: סבתא, גננת, מורה, ילד אחר. הילד למד שצריך כפר שלם להבין את מקומנו כאן. שאפשר למצוא השלמה ולפעמים גם תחליף להורים. שיש רק אחד שבו אנו לגמרי תלויים ואי אפשר לעשות לו תחליפים.
 
איך אפשר לשלב מסורת בימי הולדת?
ישנם חמישה דברים שילד צריך לדעת על אלוהים: את החסד והאפשרויות שנתן. את התפקיד שהוא מזמין אותנו למלא. את הגבולות שהטיל עלינו. את האתגרים הקשים שהוא מחייב אותנו לעמוד בהם. את האפשרות לפנות אליו ולבקש עזרה. בכל גיל נכנסים תכנים חדשים של דעת אלוהים לחיי הילד. אפשר להשתמש ביום ההולדת כדי לסכם את החסד שניתן בשנה האחרונה. לכבד את הילד בעוד תפקיד. לציין גבול שמתאים לגיל. לציין את האתגר הבא או הקושי שהילד או כל המשפחה צריכים לעמוד בשנה הבאה. להזמין אותו לשאת את תפילתו למילוי הצרכים החיוניים לו בשלב זה.
בשנים הראשונות אפשר לברר ביחד עם הילד את התשובה לשאלות האלו. כשהוא מגיע לגיל בר מצווה (או קצת יותר, כי 13 איננו גיל הבגרות בזמן הזה), אפשר לתת לו לענות לבד, או במילים אחרות, ההורה צריך, בהדרגה, להתפטר מתפקיד זה שאולי יודע מה אלוהים רוצה. אפשר שהנער כבר יודע יותר.
 
סיפור האהבה שלי עם "הקהל"
אני אוהב לבוא להקהל כי אני פוגש שם אנשים יקרים. אמיצי לב. חילוניים שמעזים להאמין. דתיים שמעזים לבוא ללמוד יהדות ממי שלא בא מן המחנה שלהם.
בהקהל אני מגלה כל שנה תנועה גדולה, שאיש עוד לא יודע על קיומה: יהדות ישראלית ההולכת ונבנית במאות מסגרות שקמו לה בשנים האחרונות.
אני מתרגש כל פעם שאני בא להקהל, כי אני רואה שם את העתיד. את היהדות הישראלית שתצמח פה בדורות הבאים. יהדות של מאמינים חופשיים. מהפכנים יהודיים שדורשים ישירות אלוהים. יהדות שתיבנה מהרכבה של החילוניות והדתיות. שתיצור דור חדש שלא יהיה אף אחד מהשניים שהרכיבוהו, או שניהם כאחד. יהדות מחויבת לבורא עולם ולידע שאספנו בספרים הישנים, ומגלה את יכולת האדם, חובתו ותפילתו בזמן הזה.
 
ד"ר יאיר כספי  הוא מייסד המרכז לטיפול התגלותי, מנהל התכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, ומחבר הספר "לדרוש אלוהים". הוא ירצה השנה בהקהל על "את אני ואלוהים" – מקומו של אלוהים במעגל החיים. "פסיכולוגיה התגלותית" על טיפול המשיב את האדם לעמוד לפני אלוהיו, ויעביר את  הסדנה "רצונות שפלים וכוונתם הגבוהה מאד".

מודעות פרסומת

11 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) said,

    23 בספטמבר 2007 בשעה 11:19 am

    אני מקבלת עליי אחריות אישית, חברתית ומשפחתית, אני לא מייחסת את כל מה שיש לי לעצמי ומכירה בגבולות ובחסרונות, ויחד עם זאת יכולה להיות חילונית גמורה. הכוח שאני מאמינה בו, הוא כוח האדם, האנשים שסביבי, האחריות שלי עליהם ושלהם עליי כחלק מהחים המשותפים פה.
    אני מתווכת לילד שלי את העולם ואת החברה שסביבו ולא את אלוהים. האחריות שלנו אינה נובעת מפחד או יראה מפני כוח מיסתורי, אלא נובעת ממוסר וערכים אנושיים. זוהי חילוניות ולא "להתנהג כאילו אין אלוהים". מה דעתך?

  2. דני said,

    23 בספטמבר 2007 בשעה 11:31 am

    שלום

    האם אלוהים הוא הצו שבו אנו חשים?
    הצו הדורש מאיתנו להיות יותר ויותר. הצו שנותן הרגשת חוסר מנוחה, אבל חוסר מנוחה של התעלות? לעומת זאת עבודת האלילים היא כשאנו נצמדים לעצמנו ולצרכים הקטנים. כלומר לאגואיזם. גם אני חש שראוי שיבנה משהו שמעבר להגדרות "דתי ,חילוני. החלוקה הראויה יותר היא בין הלוקחים אחריות גדולה לבין אלו שמצטמצמים לצרכים האישיים הבסיסיים. בין מי שמאמין בתפקיד הגדול של האדם (לגאול את עצמו ואת העולם, לאדם יש אחריות על הסביבה ולא רק על עצמו) לבין מי שאינו מאמין בכך אלא מאמין שתפקיד האדם הוא לספק צרכים אישיים. מתי אנו פוגשים את אלוהים כשאנו פותחים את עצמנו למשימה גדולה שהיא מעבר לנו? קריאה כזו יכולה לבוא רק מאלוהים. השאיפה שלנו לצאת מעצמנו היא דרישה אלוהית והיא מעניקה לאדם את ייחודיותו. כדאי לנו מאוד להזדקק לספרים היהודיים יש שם הרבה ניסיון ליחסים עם אלוהים יש שם חכמים שידעו אלוהים וחיו עם אלוהים.
    אשמח להתייחסות
    דני

  3. המלוכסנת הרחוקה said,

    24 בספטמבר 2007 בשעה 10:06 am

    גיליתי את המונח/מושג אלוהים בגן בפטפוטי ילדים אחרים ולא דרך הוריי או משפחתי.
    לא זכור לי שמישהו כלל התייחס למונח הזה אי פעם.
    אלא רק דרך "תשבע באלוהים" של ילדים.
    דעתך?

  4. יאיר כספי said,

    27 בספטמבר 2007 בשעה 3:29 pm

    למספר אחת: נשמע לי שיש לך אלוהים, אך אינך מכירה אותו בשמו.
    לדני: אלוהים ציווה אותנו גם את הטיפול בעצמנו.ראיית המעשים למען הזולת כיותר "רוחנית" מחובות אדם לעצמו איננה יהודית.
    בכל תחומי חיינו יש לנו חובות מאת בוראנו. השאלה היא רק עם זיהינו את החובה הנכונה, ואם אנו מכירים בנותן התפקידים.
    למלוכסנת הרחוקה: האם את סינית שקוראת עברית ומעניינת במקורות ישראל?
    לשאלתך: כשאני בודק עם תלמידי ומטופלי איפה נגלה להם אלוהים בילדותם, הרבה פעמים ההורים אינם המקור העיקרי. לפעמים זה סבא או סבתא, דודים, מורים, חברים, ואפילו עצים והרים.

  5. 27 בספטמבר 2007 בשעה 4:13 pm

    אם אלוהים נגלה בדברים שמעל הלשון המדוברת בבית איך נעשה הקישור למילה אלוהים שאליה כן נחשפתי בבית.

  6. יאיר כספי said,

    28 בספטמבר 2007 בשעה 8:40 am

    בבית שיש בו אלוהים, וגם המלה אלוהים מופיעה בו, לפעמים שני הדברים, חווית דעת האלוהים הלא מודעת ולא מילולית, וחווית דעת האלוהים המילולית, מתחברות.
    למשל יגידו על אחד הילדים שיש לו כישרון מיוחד "הוא קיבל מתנה מאלוהים". יגידו על איש אחד שאין לו גבולות "אין לו אלוהים". כשקשה מאד וצריך לעשות משהו יוצא דופן יגידו "אין ברירה, זה מה שאלוהים רוצה". כשקשה מאד ואין מה לעשות יותר יגידו "עכשיו צריך להתפלל לאלוהים".

  7. יונתן.ק said,

    28 בספטמבר 2007 בשעה 9:17 am

    באמת אצלי השתמשו במטבעות לשון האלה.

    אבל אני חושב שהמסמן שחצה הכי הרבה גבולות זה ה"אחד".
    האחד שאני. האחד שאני חלק ממנו.

  8. יפעת said,

    7 באוקטובר 2007 בשעה 8:09 pm

    בהרצאה בהקהל סיפרת על מפגש עם הרב עמיטל שבו הוא טען שספרי המקורות מהווים אצלו מקור של סמכות ואצלך מקור של השראה, אתה השבת שגם אצלך הם מהווים מקור של סמכות והווכוח ביניכם הוא רק על הרכב הרשימה… ושאלתי היא האם כל אחד רשאי ויכול להרכיב לו רשימה משל עצמו ומה מקור התקפות של הרכב הרשימה ?

  9. יאיר כספי said,

    7 באוקטובר 2007 בשעה 11:54 pm

    אני חייב לך תשובה הרבה יותר מקיפה
    אבל בינתיים לפתיחה:
    ארבע דרכים בעייתיות להתמודדות עם רשימת המצוות:
    א. במאה וחמישים השנה האחרונות פרש רוב העם היהודי בהדרגה ממחויבותו לחיות לפי רשימת החובה היהודית, ההלכה, משום שלרובו היא נדמיתה כהולכת ומתנתקת מחובת היחיד והעם בזמן הזה.
    ב. באופן מפתיע, דווקא החילוניים ביותר מסכימים עם הטענה על נצחיות ההלכה, ולכן מרגישים פטורים לגמרי מהתעסקות בדת שאיבדה קישרה לחווית החובה שלהם.
    ג. חלק, מתוך התיאשות מהסיכוי לתקן את רשימת החובה בחרו ליצור יהדות רוחנית, שאין בה חובה. היהדות הרוחנית מתקרבת מאד לנצרות.
    ד. חלק אחר טוען שהוא חי לפי ההלכה, אבל מרבית חייו מתנהלים מחוצה לה .
    בקיצור, ארבעת האפשרויות האחרות גרועות יותר. אף אחת מהן לא מתמודדת עם הציווי המקראי היסודי: בכל דרכיך דעהו.

  10. אילנית said,

    9 באוקטובר 2007 בשעה 9:42 am

    אני אמא לילדה בת 3.5 .כאדם מאמין ויודע את אלוהים ברמות שונות ומשתנות כל הזמן אני מבקשת הכוונה באיך להעביר לבתי את חוויית להרגיש את אלוהים . האתגר הוא בכך שבעלי הינו מאמין לא מודע ובעל יחסים מורכבים בכל הנושא של אמונה ודעת אלוהים . איך בכל זאת מעבירים את הוודאות , את הידיעה והמוחלטות של אלוהים ( במגבלות הגיל וההבנה ) לבתי ובכלל לילדים ?הדבר חשוב לי מאוד ואני רואה בו אחד מתפקידיי העיקריים

  11. שרית said,

    30 באוקטובר 2007 בשעה 12:46 am

    ד"ר יאיר כספי – אוהבת את צורת ההסתכלות שלך ומאז קריאתי את ספרך "לדרוש אלוהים" הנני מיישמת אותה באהבה.

    לכל הגולשים – קראו את הספר "לדרוש אלוהים" זהו ספר חובה בכל בית יהודי, מומלץ לכל אדם שמחפש תשובות, ומחפש את הדרך הנכונה לפנות לקב"ה.

    אני ממליצה בחום על הספר.


%d בלוגרים אהבו את זה: