גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים

גילוי עצמי מתחיל בדעת אלוהים
ד"ר יאיר כספי
(פורסם במוסף "שמנת" של "הארץ" 9.9.07)

הפסיכולוגיה ההתגלותית היא שיטת הטיפול המנוסה והותיקה ביותר. היא נמצאת בשימוש רצוף למעלה משלושת אלפי שנים, הנחתה בהצלחה רבה את חייהם של מיליוני אנשים, וסייעה לרבים לפתור מצוקות ולעמוד במשברים.
מסע השחזור שלה, מתוך מקורות היהדות, ארך כעשרים וחמש שנים.  בעשור האחרון היא פותחה ונוסתה במסגרת "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, שהכשירה מאות מטפלים, וגם ציבור רחב שבא למסגרת של לימודי המשך,  בשימוש בכלי העבודה הפסיכולוגיים של מקורות ישראל להנחיית תהליכי התפתחות ומימוש עצמי.  במקביל פותח מחוץ לאוניברסיטה מרכז לטיפול העובד בכלי הפסיכולוגיה ההתגלותית.
תלמידינו ומטופלינו לומדים לענות על חמש שאלות יסוד: מה אני רוצה לעשות? מה אני יכול לעשות? מה אני צריך לעשות? מה אסור לי לעשות? על מה אני חייב להתגבר?

מה אני רוצה לעשות?
יש רצונות שעולים מייד. קרובים למודע. ויש רצונות שקשה להגיד. כי הם "אסורים", או "לא ראויים" חברתית. כי הם נחשבים "אנוכיים", או "ילדותיים" או "מרושעים". ובכל זאת הם שם. מבטאים צרכים עמוקים שלא קיבלו מענה.
גילוי הרצון הלא מודע מעסיק הרבה את הפסיכותרפיה. אוספים לו רמזים. מחפשים אותו בחלומות. ובעיקר – יוצרים אווירה טיפולית מקבלת ולא שיפוטית.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מוסיפה עוד דמות לחדר הטיפול: אלוהים כל יכול. כשהרצון האנושי חש בנוכחותו של זה שאין גבול ליכולתו, הוא מרשה לעצמו להתגלות ולדעת את עצמו בשלמותו.
אם יש מישהו שיכול לשמוע הכל, כי אינו כפוף לשום מגבלה חברתית ודבר לא מאיים על מקומו ומעמדו, מה היית רוצה לספר לו? אם יש מישהו שיכול לתת הכל, מה היית רוצה לבקש?
"אני זקוק לרשותה של הסמכות העליונה כדי לעשות את מה שהמשפחה או החברה אסרו עלי. אני מבקש פטור מכל מיני תפקידים שאינם שלי והטילו עלי, בלי סמכות. אני מבקש את האחד שיכול לקבל אותי עם כל החולשות. אני צריך שתסלח לי כשכל העולם לא יכול. אני מבקש שתגלה לי את ייעודי. אנא תן לי סמכות לדרוש שינוי, לא רק בגלל שאני רוצה אלא משום שאתה החלטת כזאת. אני צריך שתחלוק עמי משהו מכבודך כשאני מרגיש בזוי. אני מבקש חיבור לזמן האלוהי וחופש מהלחץ האנושי להספיק. אני מבקש התגלות".

מה אני יכול/ה לעשות?
לפסיכולוגיה ההתגלותית יש אלוהים לא מודע. אלוהים שמתנותיו נדחקו מן התודעה. היא מבקשת לשוב ולחבר אותנו לאלוהים שהיה לנו בילדות. לאלוהים שליווה והדריך בשעות קשות. היא מזמינה אותנו להכיר בכל המתנות.
אנו מחפשים אהבה לא ידועה שאפשר לשוב ולגלות אותה כאשר מתחילים להגיד תודה על מה שיש. תודה מסודרת. על כל מה שנמצא, כאילו שנשלח במיוחד בשבילך. תודה על הילד שחייך אלי באהבה. תודה על האיש שנתן לי דבר שלא היה חייב. תודה על הבריאות הטובה. תודה על תפוח אחד אדום ועסיסי.
ההודיה מוציאה את הסתמי, היומיומי, השגרתי, הנשכח והמובן מאליו, ועושה אותו נס גדול. פרק מסיפור אהבה וחיזור. מתנות  שנשלחות אלי על ידי אוהב נסתר. מפתיע ומחדש בכל יום את תשורותיו.
הפסיכולוגיה ההתגלותית מתעניינת  בשמחה. לצד זיכרונות הכאב האנושיים היא מבקשת זיכרונות של הצלחה. מה ידענו פעם לעשות נכון ואפשר לשוב ולעשותו. למצוא בו פתרון. מה אפשר ללמוד מן השמחה על חסד שנתקבל ולא נודע. על יכולת שהייתה לנו ואולי הוזנחה. על רשות או פטור שידענו לתת לעצמנו וחזר אלינו בשמחה. על ידיעה שהייתה לנו להתמודד בהצלחה עם קושי גדול, ואפשר לשוב ולזכות בה.
אנו מבקשים לגלות את השיחה הלא מודעת, שאנו מקיימים עם בוראו מאז לידתנו. שיחה שבה נודעו חסדים ותפקידים, נשמעו תפילות ונתקבלו גבולות. כשהשיחה הזו חוזרת לחיות אפשר להביא אותה למקומות שבהם אין אלוהים כעת.

מה אני צריך/ה לעשות?
הפסיכולוגיה ההתגלותית מעזה להאמין שיש למציאות תכלית ומשמעות. היא מזמינה את תלמידיה-מטופליה לדרוש אלוהים. לחקור בכוונות. לשאול: מהו מקומי הייחודי והחד פעמי בסיפור העולמי? מה נועדתי להיות?
האם יש קשר בין הסבל, הריקנות, העדר הכיוון והתקווה, ובין התכחשות לתפקיד או בריחה מאחריות?
למה יצרת אותי? לאיזה משימה? אני אוכל לעמוד בקשיים אם אדע שזה מה שאני אמור לעשות. שבתפקיד שיתגלה ימצאו אישור ומשמעות. שתהיה לנו שם שותפות.
אני מבקש רשימה: מה עלי לעשות. ואני מבקש לסדר אותה לפי חשיבות: מהו עיקר הייעוד? למה אתגייס בשמחה והתלהבות? איפה יעמוד הזמן מלכת ולא אחוש בתלאות. במה תימצא לי חרות?

מה אסור לי לעשות?
אם ניסית בכל לבך לדרוש ולשאול על ייעודך, ולא הצלחת לקבל תשובה, אפשר שאתה מפנה את השאלה לכתובת הלא נכונה.
בשל הקושי הגדול להיות מנוהלים מול האל הגדול, הנעלם ובעל הדרישות, אנו מוצאים לו תחליפים. אלוהים שאפשר לראות.  אלוהים שבו אפשר לשלוט. ובעיקר אלוהים שמסתפק בעניין אחד ופוטר אותו משאר מיני האחריות.  במקום אלוהים אנו עובדים את הכסף, הקריירה, אני הגדול, האישה המושלמת, השיטה המושלמת, הילד המופלא ועוד.
"עבודת אלילים" היא יסוד המחלה הנפשית בפסיכולוגיה ההתגלותית. בשרותה נעשים השגיאות החוזרות שאנו עושים ככפויים. היא יסוד תחושת חוסר המוצא.  כאשר האלוהים שלי שקרי אני הולך ונעשה לא אמיתי. כשאני בוחר לנהל את עצמי מול אלוהים שאינו קיים, אני הולך ונעלם.
אילו אמונות שווא עומדות ביסוד השגיאות החוזרות שאתה כפוי להמשיך לעשות?  למה בחייך נתת תפקיד של אלוהים? מה אתה עושה בשרותו של האל המדומה? מה אתה מקבל ואילו מחירים אתה משלם? (הפניה ליחיד היא פניה לשני המינים כאחת).
את תפקיד האלוהים אנחנו נותנים בדרך כלל לדברים "נעלים" שנדמים כקרובים אליו. חפש את עבודת האלילים הסמויה שלך במקומות "גבוהים".  ערכים יפים שקיבלו תפקיד מוגזם. אנשים "מושלמים". תורה המצליחה להסביר הרבה דברים. הישג שיעשה אותך גדול מהחיים.
הפרידה מעבודת אלילים עושה את השינויים הגדולים ביותר שראינו בעבודתנו הטיפולית. העצמי עובר לניהול אחר. המושא האלילי חוזר לגודלו האמיתי. מעשים בעייתיים שהיית חייב לשוב ולעשותם בשרותו של אלוהיך המדומה שוב אינם הכרחיים. אפשר להתחיל לחיות.

על מה אני חייב/ת להתגבר?
מתחת לכל נמצא משבר גדול. משבר מן השנים האחרונות, או משבר רחוק מן הילדות. משבר שלא נפתר והפך ל"טראומה". פצע החוזר ונפתח כשהלחץ עליו גובר.
הטראומה מאיימת כי נודע בה דבר קשה על מעמדנו בעולם הזה. רצית להאמין באלוהים שאוהב אותך תמיד. ונתגלה שיש לו צד נוסף. לא צפוי. לא מובן. לא הוגן. נורא לפעמים.
הטראומה מזעזעת כי אובדת בה האפשרות להאמין. לסמוך על דברים קבועים.
החוויה הנדמית כבגידתו של אלוהים קשה יותר מכל החוויות האנושיות. כי אחריה, אין יותר למי לפנות. אין אפילו למי לצעוק ולבכות.
שיקום האמונה הכרחי דווקא במקום שהיא חסרה ביותר. המהלך הזה דורש מאמץ עצום. הכרעה לסמוך. להאמין שיש תכלית נסתרת מאתנו הרבה פעמים. יש יעוד הנגלה במשברים. המושג "ניסיון" בספרות ישראל מציע לחפש בטראומה אתגר מיוחד שנשלח אליך כהזמנה אישית.
כשאנו מכריעים לעמוד בניסיוננו המגבלה הופכת להיות מקפצה לידיעה עמוקה. האל אינו נגלה יותר רק באוהבינו, אלא גם באילו שהקשו עלינו ביותר.
האנשים שהיו מוכנים לאבד את כל הביטחונות המקובלים וללכת המון שנים במדבר, קיבלו תורה. האיש שהיה מוכן, בלית ברירה, לאבד את בנו אהובו, היה לאבי האומה כולה. האיש שאיבד את כספו, בריאותו, וילדיו,  הצליח להקים מחדש משפחה לאחר שקיבל עליו להאמין בלי להבין.
אמת מזעזעת שהממנה איש אחד ברח כל נעוריו, הולידה אותו מחדש כשהיה מוכן לאבד את עצמו בידיעתה. כישלון בתכנית גדולה לימד ענווה שהביאה שלווה. האיש שפוטר מעבודה יצר דרך חדשה כשהצליח לראות בפיטוריו הזמנה של בוראו לשוב לעיקר תפקידו. האישה שהוריה דחו אותה נאלצה למצוא את השער לזה שדלתו תמיד פתוחה אליה.

ד"ר יאיר כספי הוא מייסד המרכז לטיפול התגלותי, מנהל התכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב,  ומחבר הספר "לדרוש אלוהים".

מודעות פרסומת

5 תגובות

  1. 30 באוגוסט 2007 בשעה 12:48 am

    אם הייתי פורס את ההיסטוריה מהיום.

    של הכל, יהודים, לבנים, שחורים, אנשים, חיות, צמחים, כוכבים וכו'.
    עץ המשפחה הזה של הכל היה מתכנס(מההווה להתחלה) ומצביע לכיוון אחידות בראשיתית משוערת ומסתורית.

    אם הייתי פורס את הסיפור שלי .

    מההתחלה המשותפת לכל, דרך כוכבים, צמחים, חיות, אנשים שחורים, לבנים, יהודים, חילוניים וכו'.
    השורשים המשפחתיים שלי היו מתכנסים(מההתחלה להווה) ומצביעים לכיוון אחידות בראשיתית משוערת ומסתורית.

    בסיפור הראשון אני כמו חול על שפת הים, אפסי בין שווים.
    בסיפור השני אני נזר הבריאה, ראשון וזר.

  2. יאיר כספי said,

    30 באוגוסט 2007 בשעה 10:01 am

    שתי נקודות המבט שהצעת יפות וטובות ומשלימות בעיני
    באחת יודעים את ייחודנו, המקום החד פעמי שרק אני יכול למלא
    הכוונה המיוחדת שהייתה בבריאתי
    בשני לומדים ענווה
    כמו גרגר חול על שפת הים

  3. איילת said,

    30 באוגוסט 2007 בשעה 12:22 pm

    הי יאיר ,
    שלחתי לך מייל
    קיבלת?

  4. 3 בספטמבר 2007 בשעה 12:17 am

    הנה עוד משהו שקשור לפסקה האחרונה שלך.

    ההבדלים בינינו והשינויים בפנינו חושפים ביטויים פיסיים ונפשיים של פגיעות.

    גם אם נימנע מעצמנו או נעטה מסכות לא תעלם הפגיעות.

    כשיש לנו רגש כלפי משהו או מישהו
    הפגיעות שלנו דוחה את או מתחברת עם הפגיעות שלו.

    אם מוסיפים או גורעים ממידת הפגיעות,
    מתקשחים או מתרככים.

    הפגיעות משותפת לנו וחוצה בינינו,
    מקטבת את היחסים
    בינינו לבין
    השאר
    .

    במאמץ ל.., נסחפים,
    בשמירה על.., שוקעים.
    בבחירה ומכורח נמשיך
    לשמור על הרצף/קצב הפנימי,
    במאמץ לעמוד במקצב חיצוני רצוף.

  5. דוד said,

    2 באוקטובר 2007 בשעה 11:30 am

    שלום יאיר,
    אני שמח מאוד לקרוא את המאמרים שלך.
    האם אתה יכול להפנות אותי למאמרים שמדברים על מפגשים ואיטרקציות בין בני אדם.
    מדוע אני מרגיש לפעמים חוסר ביטחון, בישנות.
    אני רוצה לדעת סיבות ודרכי פעולה.
    אפשר אולי לקרוא לזה פירוש שלך ל"ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".


%d בלוגרים אהבו את זה: