שאלון פסח מעודכן

התכנית לפסיכולוגיה ביהדות

שאלון פסח

ד"ר יאיר כספי

ליל הסדר חוזר בכל שנה כדי להזכירנו כי לכל אחד יש פרעה. כל אחד הוא עבד, לפעמים. ובכל שנה צריך לצאת ממצרים. כדי לצאת ממצרים צריך להודות תחילה בעבדות, צריך לגלות שפרעה איננו מלך העולם וצריך להכיר בסמכות אחת גבוהה יותר שהועידה לנו חרות. ואז יש מדבר גדול שצריך לעבור.
אפשר לחלק את השאלון למשתתפי הסדר ולהזמינם לשתף את הציבור ביציאת מצרים שלהם. ואפשר להעבירו זמן מה לפני ליל הסדר למספר משתתפים ולהזמינם להכין סיפור.

שמחת החג מזמינה אותנו לספר אך ורק על מצרים שכבר יצאנו ממנה. המשתתפים מוזמנים לספר על שיעבוד שהסתיים בשחרור, בחסד גדול או נס.

1. איפה הייתה מצרים שלך?
2. מי היה פרעה?
3. לאילו עבודות ניצלו אותך?
4. מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם?
5. באיזה ניסיון היית צריך/כה לעמוד כדי לצאת משם?
6. מי היה משה שלך?
7. אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

אין את/ה יוצא/ת בחובת פסח עד שלא סיפרת ביציאת מצרים שלך.

מודעות פרסומת

4 תגובות

  1. ח ל י said,

    27 במרץ 2007 בשעה 12:15 am

    אני מודה לך על הפוסט הזה. אני לא אענה כאן אבל הוא גרם לי להרבה מחשבה ואפילו לתובנה אישית חשובה באמת. אז תודה 🙂 וחג שמח

  2. ינון said,

    27 במרץ 2007 בשעה 3:31 pm

    1. בית אמי היה מצרים שלי. הורי התגרשו כשהייתי בן תשע. אני נותרתי לגור עם אמי שהאמינה כי שלושה ארגוני ביון שונים רודפים אחריה. אני הייתי צריך להיזהר מאד כדי שלא תחשוב שאני עובד עבור אחד מהם.
    2. אמי הייתה לי פרעה. איש לא העז לעמוד בפניה או לנסות להוציא אותי ממצרים שלי, לא אבי, לא אחי, לא קרוב, לא מורה או מנהל בית ספר שידעו דבר או שניים עליה. הכל פחדו ממנה.
    3. נוצלתי כדי לרגל אחר אבי שנגדו ניהלה משפטים אינסופיים. נוצלתי כדי להסתיר ממנה את שיגעונה. אבל בעיקר נוצלתי כדי לשמש לה עד במשפט הגדול שהיא עומדת לנהל מול אויביה. אמה הייתה מעירה אותי בלילות כדי להקשיב למונולוגים אין סופיים שהייתה כופה עלי לשמוע ובהם תיאורי זוועה של דברים נוראיים שנעשו לה, כך אמרה, על ידי אבי ומנובלים אחרים.
    4. סיר הבשר היה תפקיד הילד הטוב שנתנה לי. הילד המופלא בעל הכוחות העל אנושיים שיוכל להושיע אותה. זה היה פיתוי גדול מאד, הבטחה לכוחות שאין לאנשים רגילים ואשר בעזרתם אוכל, אם ארצה, לעשות כרצוני. עד היום אני מתקשה לוותר על ההבטחה הזו. והיה גם איום שאם אפרוש מן התפקיד הזה אועבר מייד לרשימת הנבלים שנגדם היא מנהלת מלחמת עולם.
    5. היה ניסיון אחד קשה להכיר בעצמי כקורבן של התעללות קשה. וניסיון שני, קשה יותר, להכיר בחוסר יכולתי הגמורה למלא את התפקיד שאמי הטילה עלי. להכיר בכישלוני בניסיון להציל אותה.
    וניסיון שלישי, לעמוד בפני חברה אנושית שמתקשה להבין למה בן מחליט לפטר את אמו ולא להזמינה אפילו לחתונתו.
    6. על דבר קיומה של סמכות יותר גבוהה מזו של אמי למדתי משניים: ישעיהו ליבוביץ' שלימד אותי להאמין באלוהים, ומיכל ואבי, פסיכולוגים, שפתחו לי דלת להכיר במצוקתי, בחוסר אונים, בזכויות היסוד של ילדים.
    7. הרבה ניסים עשה עמי בוראי ביציאת מצרים שלי: הוא נתן לי פסיכולוגיה שמרשה להרגיש צרכים שהבית אסר להקשיב להם. הוא נתן לי את תורת ישראל, ואפשרות התשובה והתיקון העומדת תמיד לכל אדם, בכל זמן. הוא נתן לי את הכוח לפתור בבגרות את הניסיונות הלא פתורים של הילדות. הוא נתן לי דרך חיים שהולכת ונפתחת לפני מיום שיצאתי ממצרים שלי.
    חג שמח.

  3. דנה said,

    28 במרץ 2008 בשעה 8:45 pm

    מרגש.

  4. varda said,

    23 באפריל 2008 בשעה 2:52 pm

    1.מצרים זו מחשבה שעוברת אך גם נשארת ללא צורך
    2.פרעה עדיין לא נמצא
    3.לאותן עבודות שלא הייתי מודעת למשמעותן
    4.החיים
    5.בחיים עצמם
    6. כל המחשבות ה–"מתקנות
    7. התובנות של כל יום


%d בלוגרים אהבו את זה: