לדרוש אלוהים פרק 3: בריאה

לדרושא אלוהים פרק 3:

בריאה
לעולם יש תפקיד. זו הייתה תגליתו של איש בראשית. הים נועד להיות ים. והארץ נועדה להיות ארץ. והשמים הובחנו להיות שמים.
בכל עץ, בכל שיח, בכל החיים, מצא האיש ההוא שאיפה למלא רצון בורא. התפתחות החיים על פני האדמה היא היענותם לקריאה שהם שומעים. התאים התחלקו והפכו ליצורי מים כי שמעו ציווי התפתחותי. הדגים למדו, במאמץ, לחיות על היבשה, כי כך נקבע. בהמות גידלו כנפיים ולמדו לעוף, כי לא היתה להן ברירה.
יש כוונה, תוכנית, תכלית, הפועלת בתהליכים הפיזיים והביולוגיים. זהו עיקר סיפור הבריאה שבתורה. על הפרטים אפשר להתווכח.
התפתחות החיים היא נסיונם המשותף של כל היצורים להגיע להשלמת עצמם, אל הצורה הסופית שיועדה להם. בעלי-החיים השורדים משלב התפתחותי אחד למשנהו אינם "החזקים" סתם. הם אלו היודעים להיענות למשימת השינוי המוטלת עליהם. ה"שורדים" הם אלו הנכונים להיפרד מדמותם הקיימת, ולהיות שותפים להתפתחותם לשלב הבא, שאליו הם נקראים. כותבי סיפור בראשית הוסיפו את העתיד כסיבה לשינוים הקורים בהווה. העתיד המזמין את כל ההוויה להשתתף בהבאתו.
גילוי התכלית בעולם שינה את השאלות שאנשים שואלים את עצמם. במקום מה כדאי שאלו מעתה מה נכון, מהו תפקידי בתכנית?  השאלה החדשה גילתה לאדם את חסרונו וכיוונה אותו למשימתו: להשלים את עצמו.
כדי שיוכל למלא את תפקידו הוא קיבל קצת משולחו, ניצוץ קטן המאפשר לראות את התמונה הגדולה. אפשרות להבין לאיפה הדברים הולכים, בשלב הבא. יְכוֹלת לחבר את עולם החיים עם הידיעה על מגמתם ותכליתם.
הצעת העבודה שקיבל האדם יצרה אצלו מתח פנימי שעד היום לא נפתר: בעל-חיים היודע אלוהים ואיננו אלוהים. ההוויה היוצרת, בעלת התכליות והסיבות, לא נתגלתה לפנינו כמות שהיא. לא העמידה את עצמה למשפטנו. לא נתונה לשליטתנו. היא נשארה סמויה, לא ניתנת להכלה בשׂכלנו, אבל מאפשרת לנו לגלות את העיקר מבחינתנו: מה שנדרש מאיתנו. אי-אפשר לדעת את אלוהים כמו שהוא, אבל אפשר לדעת את האדם, האחריות והתפקידים המוטלים עליו. אפשר לדעת מצווה.
התגלות הכוונה הסמויה בבריאה היתה מהפך בהבנת האדם את עצמו והוא עיקר סיפור בראשית: אתה לא במרכז. הארץ לא במרכז. אפילו העולם לא במרכז. אלוהים במרכז. אתה בעל תפקיד בעולמו. תפקידך מגדיר אותך.
שוליית אמן מציעים לך להיות, הנדרש להשלים את מה שאדונו החסיר. צריך לפקוח עיניים ולהתבונן בעולם. ללמוד לראות תהליכים ותבניות ולהסיק מהם לגבי אפשרויות וכוונות. לזהות את הפינות הלא גמורות ולהשלימן על-פי סימנים שהשאיר היוצר.
העולם מלא רמזים. חלק מהם לא ברורים. הפיענוח קשה. השיחה עם ההוויה התקיימה על-ידי ניסוי וטעייה. זרענו זרעים באדמה, השקינו, ויצאה חיטה. למדנו כי כוונתנו היתה רצויה.
התגלות התעודה שינתה את יחסנו לא רק לעולם החיצוני, אלא גם לעולמנו הפנימי. דחפינו, צרכינו, קיבלו מעמד חדש. המין אינו רק יצר המבקש פורקן, אלא גם כוונה. צריך להביא אותו אל אשה יעודה ויחד עימה להקים בית.
האדם למד לראות את עצמו כיצירה לא גמורה. שלב ביניים בדרך לחֶברה אנושית. השינוי בתפישה האישית הוליד שינוי בהבנה החברתית. ההיסטוריה אינה סובבת במעגלים החוזרים על עצמם, אלא מציעה שלבים בדרך להגשמה והשלמת עצמה. כולנו נמצאים בדרך, וברגעים נדירים זוכים להצצה אל סופהּ, או לפחות אל השלבים הבאים, ואז המעשים הנדרשים מאיתנו נעשים בהירים.
לא תמיד היו לאדם החדש שנוצר מן ההתגלות התשובות לכול. אבל מעתה היו לו שאלות חדשות על ייעוד תפקיד ומעשים.
פרסום התוכנית העומדת מאחורי הדברים והתפקידים השמורים בה לבני-אדם, בספר התורה, התקבל ברגשות עניין ודחייה. היו אנשים שנמשכו לתפקיד שהוצע להם, ראו בו מחמאה או הזדמנות לצבירת כוח והשגת שליטה. והיו רבים יותר שרצו לברוח ממנו. להימנע מן האחריות הכבדה. לדחות את הגדילה הקשה. לצמצם את המוטל עליהם לְמה שהםו כבר יודעים לעשות.
בני-אדם קיבלו בסופו של דבר את משימת הגדילה שניתנה להם, אבל רק אחרי שגילו כי אין להם ברירה. אין להם מקום מלבד זה שנועדו לו. אין להם דמות מלבד עצמם. אין אפשרות לחזור. אין אפשרות להיות מה שלא נועדו לו. מי שמסרב להתפתח לייעודו – נכחד.
יש בחירה חופשית: בין חיים למוות. לעשות או לא להיות. התרבות האנושית יצאה לדרך מחביאה בתוכה התנגדות פנימית קשה להתפתחות הנתבעת ממנה. רוב הזמן ההתנגדות מרוסנת, מודחקת בלא מודע. אבל דווקא בתקופות של התקדמות וקפיצת דרך, דווקא אז חוזרת ועולה המחשבה שאולי אין כוונה. אולי את הכול עשינו לבדנו, בכוחנו ועוצם ידנו. הישגים טכנולוגיים מרשימים נוטים להשכיח מאיתנו את מעמדנו האמיתי.
שני סיפורי בריאה מתחרים ב"בראשית". באחד, עתיק,  העולם קדום. הטבע שולט בעולם. תמיד היה ויהיה ומעשינו לא משנים הרבה. בסיפור השני, מן העת החדשה, העולם הוא מקרה שקרה. מפץ גדול. מפץ קטן. ושורה של תהליכים אקראיים. אין תוכנית. אין כוונה. אין אלוהים. מותר לעשות מה שרוצים.
ההתנגדות הקדומה שבה ועולה, בשפה חדשה של תרבות מצליחה המאמינה בעצמה. כל בני-האדם אוטונומיים. פטורים מעול גדילה קשה. ממשא המתח של מהות מורכבת, השואפת להשלמת עצמה, ונמשכת לצורתה הקדומה, לפני שנשמע הקול, לפני שהתחיל המסע. אנו תובעים חירות על-ידי שחרור מוחלט מכל חובה. האדם רוצה להיות אלוהים רק כדי לחזור ולחיות כמו בהמה.
והסוף, תמיד אותו הסוף כמו באותה מרידת אדם וחווה ראשונה: גירוש, גלות ובושה.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: